חייה של נערה.

יצאתי מהבית, נועלת אחריי את דלת הכניסה ויוצאת לרחוב, בדרכי לבית הספר.

פתאום ראיתי שיער שטני ארוך, ותיק גב של  ג'נספורט בצבע לבן.

"יולי!" קראתי לעברה שהסתובבה, "חכי לי!" יולי הסתובבה. -"היי מה העיניינים?"-"הכל טוב את?"

-"יחסית פסדר לעומת תחילת הלימודים.." חייכה, "לא ידעתי שעד גרה כ''כ קרוב אלי."

-"כן, אני גרה שם," הצבעתי על בית פרטי בצבע שמנת, עם גג רעפים אדום. הבית שלי.

-"ואיי, אני גרה ממש ממולך!" קראה. "כן .." חייכתי. 'איך כל כך הרבה דברים טובי קורים בבת אחת?' שאלתי את עצמי.

הלכנו בשתיקה. -"אז איפה גרת לפני הרצליה?" שאלה יולי. -"באישהוא קיבוץ בצפון, שם מוזר.. עזבי." צחקתי.

נכנסנו לבית הספר, ואני התחלתי ללכת לכיתה, אבל יולי ביקשה ממני לבוא איתה לשירותים.

"ההורים שלי לא מרשים לי לשים איפור לבית הספר," הסבירה בהתנצלות, "אז אני שמה בדרך כלל עכשיו."

-"אבל למה את שמה איפור? את יפה גם ככה!" החמאתי לה. היא באמת היתה יפה.

יולי חייכה לעברי, ונכנסנו לשירותים.

השירותים היו נקיים, ועמדת איפור קטנה, היתה מתחת למראה גדולה.

 יולי נכרעה על ברכיה, ומרחה לה עיפרון שחור על עיניה התכולות.

עכשיו, כשעמדנו אחת ליד השנייה, מול המראה, ראיתי שאנחנו די דומות.

לי היה עיניים בצורת שקד, כחולות כהות, בלילה ירוקות.

לה היו עיניים גדולות כחולות.

לשתינו היה שיער שטני ארוך, גלי.

למרות שהיינו כ''כ דומות, היא היתה יפה יותר. היא היתה קורנת יותר, מלאת ביטחון עצמי.

ואני.. סתם אחת רגילה. פשוטה.

"טוב יאללה, זזנו?" שאלה אותי בהשמע הצלצול. -"כן בטח."

נכנסנו לכיתה. התיישבתי ליד יערה. יולי התיישבה ליד החבר שלה, שכבר הספקתי להכיר אותו במקצת, קראו לו אלירן.

גל התיישבה ליד עדן, וקרן נכנסה.

"בוקר טוב לכולם! שנה מוצלחת ופורייה לכל אחד ואחד מכם ומכן. הייתי רוצה להתחיל בשיעור מתמטיקה, שהוא גם המקצוע אותו אני ילמד אותכם חוץ משיעור חברה, אז להוציא מחברות רבותי." קראה קרן, ואנחות אכזבה עלו מכל עבר.

"המורה!", קרא אחד הבנים שישבו בשורה האחורית, "אולי נתחיל בפגישת היכרות?!"

-"בשביל זה היה את המפגש גיבוש." ענתה קרן בשלווה והחלה לכתוב תרגילים על הלוח, 'לרענן' אותנו כפי שאמרה.

השיעור עבר יחסית מהר, רובו היה העתקה מן הלוח, ושיעור שלאחר מכן המנהלת נכנסה, ודיברה כך שלא למדנו.

ההפסקה הגיעה. -"את באה לקפיטריה?" שאלה אותי יערה, כשנשמע הצלצול.

 -"כן כבר, אבל..." עניתי לה וניסיתי לחפש במבטי את דור. לא שחכתי את הפתק ששלח לי, אך לצערי דור כבר יצא להפסקה.

יערה ואני יצאנו לקפיטריה, אך בדרך לשם הרגשתי יד קרה מונחת על כתפי.

מיהרתי להסתובב.