חייה של נערה.

בפרק הקודם:

המשכנו לפטפט על נושאים אחרים. נכנסנו לכיתה, ולפני שהספקתי להבין מה קורה,

כל הילדים ברחו מן הכיתה.

היתה אעזקה.(אני חושבת שרושמים ככה).

ירו עלינו טילים.

"אלירן!" צחקה יולי. "חזרת לגיל הגן?" -"אם אני מצליח לפגוע בך עם הטיל מנייר, את נותנת לי נשיקה?"  שאל בחיוך.

-"סגור," ענתה יולי, וניסתה להתחמק מהטילים ללא הצלחה. -"בואי הנה, את חייבת לי נשיקה," אמר אלירן וקירב את יולי אליו, והם התחילו להתנשק נשיקה ארוכה.

"הממ.. אנחנו מפריעות?" שאלה יערה. -"כן, אם אנחנו מפריעות אז נלך.."

כשראינו שיולי ואלירן לא ממש מתחילים להפסיק את הנשיקה, אני ויערה הלכנו והתיישבנו מתחת לעץ האורן הגבוה.

" מה את חושבת שהיתה האזעקה ממקודם?" שאלתי, לא מבינה. -"סתם, בטח מהמעבדות." הרגיעה אותי יערה,

והזדרזנו להיכנס חזרה לכיתה,והשיעור התחיל.

כל ההפסקה לא ראיתי את דור, וגם במשך השיעורים שאחריו. -"את יודעת איפה דור?" שאלתי את גל באחת מן ההפסקות.

-"הוא לא הרגיש טוב, הוא גם עייף או משהו כזה, ," היא הסבירה. " אז הוא חזר הביתה." -"אה, הבנתי. טוב בכל מקרה תודה." עניתי והרגשתי שמשהו לא בסדר.

פלאשבק .

"הממ.. תן לי לנחש. דור?" אמרתי וחייכתי, ודור הסיר את ידיו מן עיניי. "איך ידעת?" שאל וחיבק אותי.

-"אני מכירה את הידיים שלך.." אמרתי. דור חייך אלי, חיוך אמיתי, שבא ישר מן העיניים.

"אתה אף פעם לא עייף, מה?" שאלתי כאשר דור קיפץ וצחק. עולה על הספסלים יורד. ממש כמו ילד קטן.

"בשבילך תמיד אני עירני!" הודיע בחגיגיות. חייכתי אליו, והתנשקנו.

סוף פלאשבק.