חייה של נערה.

סיפור חדש.

לסיפור קוראים 'סקופ'.

לסיפור הפעם, נכנסת שותפה חדשה.

היא תכתוב יחד איתי,

אנו מאחלות לכם קריאה מהנה!

מאז שמליסה זכרה את עצמה, חלומה היה להיות זמרת ופשוט לשיר. היא רק ראתה בתהילה חלק נלווה, אך היא שרה כל היום. אך ורק שרה.

לאחר כמה שנים, שגדלה והתגברה, חלומותיה נהיו יותר מבוססים, והתחילה לחשוב ברצינות על העתיד.

היא ידעה מה היא רוצה להיות - זמרת. היא חיכתה לכל הזדמנות שתצוץ, ואכן צצה לה הזדמנות.

מליסה נאנחה, הכניסה לתוך המזוודה הגדולה את התמונה שלה ושל חברותיה מהקיץ האחרון, וסגרה אותה. כעת היתה מוכנה לצאת לטיסה שלה, לישראל.

"מצאתי, מצאתי!" נכנס עופר, מנהל הלהקה, לחדר החזרות, כשחיוך מרוח לו על הפרצוף.

-"מה מצאת?" שאל גיא ביובש.

"זוכרים את האודישנים שעשינו בקיץ האחרון, לתופים ולסולן?" שאל עופר את גיא ואורי.

"אז מצאתי!" עופר הודיע וחייך.

עופר התיישב על הספה החומה, והתחיל לספר.

"הגיעו לפני כמה ימים שכנים חדשים מאמריקה, במקום משפחת תשבי. ביקרתי אותם והם עשו לי מין הופעה כזאת, ויש להם פוטנציאל ענק. יש להם ילד, נער ליתר דיוק, שמנגן על תופים, ואחת, שווה אמיתית כזו, עם עיניים כחולות כאלה יפות, וה..."

 -"אנחנו לא רוצים לשמוע עליה. רק תגיע לעיקר. הם יודעים לנגן?" הקטיע אותו אורי.

-"אז זהו. הבת, שקוראים לה מליסה, יודעת לשיר. והבן, שקוראים לו בראיין יודע לנגן בתופים."

"אתה בטוח שהם יודעים לנגן, ממש ברמה של כוכבים?" שאל אורי.

-"שמעתי אותם! סמוך על המקצוען," אמר בנימת ניצחון. "בקיצור, הם נראים נורא נחמדים. הם עולים מארצות הברית."

גיא ואורי החליפו מבטים, איכשהו לא היה נראה להם.

הם כבר רצו להתחיל לעבוד. לא רק ''פטפוטי ביצים' כפי שעופר תמיד נהג לומר.

"לי נראה שזה בסדר," אמר אורי. -"ואני הצעתי אותם," אמר עופר.

"אז סבבה," אמר גיא, ועופר חייך..

"יש לך את מספר הפלאפון של אחד מהם?" שאל אורי. "ברור!" אמר עופר, ומסר לו פתק קטן, ובו רשום מספר של טלפון נייד. "זה של מליסה." הוא אמר. "והיא יודעת עברית מצויין."

אורי חייך והוציא את הפלאפון שלו מכיסו.

"היי! הגעתם לפלאפון של מליסה, אנא השאירו הודעה ואחזור אליכם מאוחר יותר''

אורי הביט מבולבל בצג הטלפון שלפניו. לבסוף החליט להשאיר הודעה. "היי מליסה, מדבר אורי, חבר של עופר. יש לנו להקה אם עופר לא סיפר לך, ו.." הוא נקטע. 'פאק,' חשב לעצמו.

"בכל מקרה," הוא המשיך. "אם את רוצה לבוא לשמוע אותנו אם משהו, אז דברי עם גיא. ביי."

"יופי חוכמולוג!" ליגלג גיא. "עכשיו.. היא תבוא הנה. בטוח. מה אני מקשקש? תרוץ לכאן!"

הוא צחק מהבדיחה של עצמו.