חייה של נערה.

הנה יוצא הפרק השני של הסיפור. מאוד חשובה לי דעתכם עליו ורעיונות לשיפור או סתם המלצות.

אני מתנצלת מראש על חוסר העדכונים אך אני מאוד עסוקה בזמן האחרון.

שבוע ספר שמח!

באהבה רבה,

אריאל.

עופר נכנס לחדר החזרות של סקופ כשלידו שתי דמויות לא מוכרות.

בזמן שגיא ואורי ישבו על הכורסאות בחדרם, משחקים דמקה. ''שלום,'' אמר עופר, וגיא ואורי הפנו אליו את מבטם.

''אני רוצה שתכירו את ברייאן ומליסה'' אמר.

מליסה הייתה יפיפיה אמיתית. היה לה שיער חום שטני חלק, עם בקבוקים בקצוות, עיניים כחולות וגוף שזוף יחסית.

ברייאן גם היה די חתיך. היו לו עיניים כחולות כמו של אחותו, ושיער חום בהיר.

''הייי'' אמרה מליסה בחיוך רחב. ''היי,'' ענו לה בו זמנית גיא ואורי בידידות. ''אתם תאומים?'' שאל אורי.

''לא, אני גדול ממליסה בשנתיים!'' אמר בראיין בהתנשאות בצחוק. ''שאט אפ!'' אמרה לו מליסה ונתנה לו מכה קטנה בבטנו.

אורי וגיא חייכו. ''אז... תראו לנו איך אתם שרים ומנגנים!'' הציע עופר. "אוקיי," אמר ברייאן במבטא אמריקאי, היה לו קל יותר להגיד אוקיי מאשר כן.

הוא התיישב על התופים והחל לנגן את התווים המונחים לפניו. הוא ניגן אותם בצורה מושלמת, היה לו כישרון טבעי. בסוף השיר גיא ואורי התלהבו ומחאו כפיים בהסתערות, לעומת עופר שכבר הכיר את כשרונו, אך גם מחא כפיים בנימוס.

''התקבלת!'' אמר גיא בצחוק. ברייאן צחק עם מבוכה קלה בקולו.

''עכשיו בואו נראה את מליסה,'' אמר אורי. -"נשמע," תיקן אותו עופר.

"נשמע," הסכים.

 ''מה לשיר?'' שאלה מליסה ועשתה שוב את החיוך המפורסם שלה. ''הנה מילות השיר שאורי כתב. הוא המשורר בערך," אמר עופר ונתן לה דף עם מילות השיר. 

מליסה הביטה רגעית על אורי, ולאחר מכן על מילות השיר.

 ''אוקיי, אני רק משננת את זה, רגע,'' אמרה והתרכזה בדף.

היה לה קול מיוחד, קסום, שישר גיא ואורי נשבו בקסמו.

''...ורק הפעם, בלעדייך,

רוצה אני, לעוף.'' אמרה את הסיומת של השיר, ובראיין, עופר, אורי וגיא מחאו כפיים.

-"אז התקבלנו?" שאלו מליסה ובראיין יחד. אורי וגיא הביטו בעופר.

הוא הנהן קלות, "התקבלתםםםםםםםם!" גיא אמר בקול רם.

שניהם חייכו חיוך רחב.  הם המשיכו בחזרה, ולבסוף, בסוף החזרה, גיא הזמין אותם למסיבה.

"מחר בשמונה וחצי, במועדון האפטר ווקינג. כניסה חצי חינם, אני הייחצן," הוא הזמין אותם, מליסה הסכימה, ושוב חייכה את חיוכה הקסום.

גיא חייך אליה חיוך, קצב פעימותיו התגבר. הוא הביט ישירות לתוך עיניה הכחולות.

מליסה נשכה את שפתיה התחתונות, והסמיקה.

-"מליסה, הולכים! come!," נכנס פתאום בראיין, ומשך בזרועה .

"בראיין, תירגע. אני לא תינוקת," היא אמרה בשקט אליו. גיא שלח אליה חיוך מעודד, והיא התנצלה.

גיא הרים את ידו וסימן לה בכף ידו סימן של טלפון, והיא הבינה, היא חייכה.

-"אמרתי הולכים!" צעק בראיין לפתע. מליסה השפילה את עיניה, וריסיה היו מורדים מטה.

הם עלו בדממה מחדר החזרות, ויצאו לאוויר הנקי.

-"מה הסיפור שלך?!" ירתה מליסה ישירות בבראיין. "כאילו תירגע, אני כבר התבגרתי, אני לא בת 7. מתחילים איתי, אוקיי. זה לא סיבה לריב. אני לא מבינה מה הקטע שלך." -''מליסה'' אמר והרצין. -''מה?'' -''כלום'' אמר והלך משם.