מלאכים בשמי ברלין.
בחשכת הלילה. |
| 9/2007
 סוף סוף.
חופש.
עבר שבוע וקצת, וכבר כל כך חיכיתי לחופש הזה.
אני לא יכולה לסבול את המורים החדשים, הם כאלה מפגרים כולם.
שיעור רוסית.
אינה לבובנה הספיקה להעביר אותי לצד השני של הכיתה ולצעוק עליי כמה שאני לא מקשיבה ושיט. ואז היא כמובן אמרה שאני הכרחתי אותה לומר את זה, עד כדי כך היא הייתה אובדת אונים מההתנהגות שלי, ושהיא מסכנה או משהו בסגנון. דיברתי קצת. אפשר לחשוב(באמת!! רוב השיעור הייתי דווקא שקטה).
כמה נפלא זה חגים.
אני לא מדברת על האמונה עצמה, אלא על החג.
אני חושבת, לדוגמא, איך בראש השנה אנחנו מתכנסים אצל סבתא(נו פעם אצל אחת ויום אחרי זה אצל השניה), ואיזה אווירה נהדרת יש(אני אישית מעדיפה את האווירה שיש אצל סבתא קלרה), וכמה כיף זה. אני ממש מחכה לנסיעה לאילת, כמו שנה שעברה, עם דודים שלי ונטע ונאווה וסבא וסבתא ואמא. הולך להיות ממש נחמד.
לא אכלתי אוכל אמיתי מהבוקר בערך. וגם זה לא נחשב.
אלעד אני אוהבת אותך.
(גם אותך אלכס;))
יש לי מה לקרוא.
את הספר שאבא הביא לי לחג, ואת לוליטה.
בחופש סיימתי 2 ספרים(ושניהם מומלצים בחום- יומנה של אנה פרנק ו-התפסן בשדה השיפון), וזאת הרגשה כזאת נהדרת. ספרים הם הרגשה נהדרת.
אינה העלתה היום נושא לדיון באנגלית: מה תעשו אם לא תהיה מוזיקה.
בלאט, איזה ברירה כבר יש לנו?
מה היא ציפתה שנענה? שנמות? נגווע ברעב?
נתמודד עם זה, מה עוד יש לעשות?
האודישן הלך חרא. איכזבתי את עצמי בצורה איומה פשוט. וזה הכל היה מתוך לחץ.
אלעד זכה לראות אותי בוכה קצת. =/.
אני לא מאמינה שהם לא טרחו לומר לנסטיה ו"ויק" שאין צורך בסולנים.
אני חייבת ללכת לישון.
מחר צריך לעשות הרבה דברים.
אני עייפה. מותשת.
למה, למה השנה הזו התחילה.
קואלה.
(שתהיה לכולנו שנה קסומה כמו הפיות ביער).
| |
| כינוי:
sirikata101
בת: 32
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
