<אם מתעלמים מכאב בטן ממש חזק> זה היה יום העצמאות הכי טוב בחיי.

עד תשע היינו עדיין שפויות, התלהבנו מהעליית גג של גל .מ. <ג'קוזי,חדר-כושר,פלזמה> ויצאנו לדרך.

מסתבר, אנשים, שיותר מדי מים מינרלים יכולים לגרום לבן-אדם (או לי) להיות שיכור.

בהתחלה רצנו בין האנשים בעומס המטורף וצרחנו: "אעה! זאת בריטני ספירס שם! רוצו לבקש חתימה!" ורצנו כמו מטורפות ונתקענו באנשים.

אח"כ התערבתי איתם שיש לי אומץ ללכת לאנשים שאני לא מכירה ולהגיד: "יאאא, כמה שנים לא התראינו, ראיתי אותך כשהיית כזה קטן, זוכר אותי? תן חיבוק!" ואפילו אומץ להתחיל עם ערסים. <מאוד לא מומלץ>.

אח"כ הלכנו להופעה של אביב גפן בחינם <אהא! ראיתם?! אויל זה לא כזה חור פה> וחשבתי שיהיה נורא משעמם אבל היה פשוט גדול.

צרחנו כל הזמן: "אביב צעשה לי ילד!" או "אביב תעשה לי שניצל!" ובשלב מסויים שחר השנייה ואני החלטנו שהאיש חש-פוזואיסט יותר-מדי, אז צרחנו: "צביקה פיק המלך!!!!" וזה ממש לא משנה שנאי לא סובלת אותו.__."

אח"כ, תאמינו או לא, התחלתי להקשיב לשירים שלו <היה חביב> ואז הוא כבר עבר את הגבול ואמר: "אנחנו להקה של פמינסטים.. (צרחות בקהל) השיר הבא מוקדש לכל הבנות (חצי קהל מתעלף) בנות שוות יותר (כן מה שתגיד)" וצרחנו עד שיצא לנו הגרון. 

בסוף ההופעה יצאנו וראינו מורות שלנו (.__.") והייתי כ"כ שיכורה שהתחלתי להגיד להם שטויות על איך-באים-ילדים-לעולם.

מזל שגררו אותי משם..

כל פעם שהיו זיקוקים צרחנו ואנשים הסתכלו עלינו באופן מוזר, מה גם שעשינו פדיחות לעצמנו בעיקר בהופעות <לדוגמה: אני צרחתי: "למי בקהל יש שעון? מה השעה?" וכשנכנסנו לשירותים הכימיים צרחתי: "מי כיבה את האור?!">

בקיצור היה יום עצמאות ממש שווה.

חבל שבסוף לא ישנתי אצל גל בגלל קרפ מקולקל.. סיפור ארוך.

שאב3>

יש לי דימיון בראש שיום אחד אני קמה ואתה יושב לידי ומתבונן בי

ובדימיון שלי אתה שואל: "איך לא סיפרת?"

ואני קצת נבוכה

אבל אתה מחבק אותי ואומר: "לא נורא, העיקר שעכשיו אני יודע".

ואז אנחנו מתנשקים.

יש לי דימיון בראש שאני מתעלפת במקום ציבורי גדול

וכולם מתקהלים מסביבי ומרימים אותי

שופכים עליי מים ושמים עליי מגבות קרות וחמות

אני מתעוררת בתור גולם (זאת אומרת, באמצע המעגל)

וכולם מבינים שאולי זה היה יותר מדי

אולי הם קצת הגזימו עם כל הלחץ הזה שמפעילים על ילדה בת שתים עשרה וחצי

ואז זה נגמר.

יש לי דמיון בראש שאני הולכת על ענן

ויש תחושה קלילה שכל הדאגות נגמרו

לא צריך להספיק כבר להיות הכי טובים

הכי יפים

הכי חכמים

הכל קליל וכיף ונוח

יש לאן לברוח..

יש לי גם מציאות, שהיא לא בתוך ראשי,

היא אמיתית,

ובמציאות יש אנשים שנהרגים,

מלחמות,

פיגועים;

יש מוות והרס

ומחלות ועיזבון

אבל במציאות שלי יש גם דבר אחד מיוחד שאין ולא יהיה בדימיון-

זה רגש מיוחד שלא כל אחד חווה

ובו תמיד צריך להתמקד.

שמחת חיים.

יום העצמאות עוד מעט, מעבר חד מעצב לשמחה שלדעתי הופך את הימים האלה להרבה יותר משמעותיים וחזקים.

הקישור הזה מראה שבלי כל הנופלים, עד כמה שזה עצוב, לא הייתיה לנו מדינה, אז תהיו גאים.

שיניתי עיצוב, התמונה עולה קצת לאט אבל היא שווה את זה. מה דעתכם?

*מזכירה שיש קרדיט לכל הדברים שלקחתי- ברשימות.

להת'.

אני היפוכונדרית.

אני צריכה פסיכיאטר.

~~~~

כן, חזרתי; לא האמנתם שאני אחזיק מעמד.

הפעם אני כותבת על הכל, אין לי מה להסתיר, אין לי במה להתביש. אני לא עושה מעשים רעים ואני גם לא אעשה ואם אתם מחפשים פה רכילות חמה- מצאתם. סתאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאם

                                                                                                          -

אני שקופה ואתם לא טורחים לאטום אותי.

אני תמימה ואתם עצלנים מכדי לפכח אותי.

אני מנומסת מדי ואתם לא מקללים לידי.

אני נותנת לכם לשלוט בי ואת אכן עושים את זה.

מזל שמצאתי את החברים האמיתיים שלי.                                                                                             קטע קיטש.

                                                                                                         -

אתמול טיילנו עם הכיתה ואת האמת שהיה שולט. מיצי ואני בכלל לא הקשבנו למדריך ההומו שלנו (לא, ברצינות, זאת לא קללה, הוא הומו) שניסה להחזיר אותנו בתשובה. בסוף (היה נורא קצר) בחרו אותי לטקס הבכה פומבי (כן יש לנו בבי"ס טקסים שבהם בוחרים כל פעם ילד אחר שיביך את עצמו מול כל השכבה שמתפוצצת מצחוק) אז הייתי צריכה להקריא קטע טיפש

(קרדיט ברשימות)

דיייייייייייייייי

אני אוהבת אותך

אם אתה לא קורא מחשבות ואני לא אומרת לך

איך תדע שאתה שובר את הלב שלי בכל יום כשאני מדברת איתך בלי לספר את האמת

גם אם היה לי את האומץ לא היית יודע לעולם

כי אתה אפילו לא מדמיין שנאי אוהבת אותך

ואיך תאמין?

אני רוצ לכתוב את השם שלך בענק

ושירוצו לספר לך

ונהיה חברים

ועל רגע השקיעה תגיד לי

"איזה מזל שלא התבישת להגיד,

אחרת איך היית יודתע שגם אני אוהב אותך?"

פעם הצטערתי שאני לא אוהבת אף אחד,

היום אני יודעת שהאהבה שלי אליך היא סיפור סת"ם.

*אני חייבת עיצוב חדש בדחיפות, העיצוב הזה משנת תצר"פ בערך. יש מתנדבים?

                                                                                                                                                                                                            שוב'ס 3>