"את כל כך יפה" אייל אמר לי.
הסמקתי, הרגשתי הרגשה מוזרה. לא ידעתי מה לענות ואיך להגיב.
לבסוף החלטתי להגיד לו את האמת: "אייל...אני צריכה להגיד לך משהו."
"אני..אני..אני לסבית." אמרתי לו בפנים רציניות.
"מההההההה?" הוא פלט.
הוא חיכה לתשובה, אך לא עניתי.
לבסוף הוא אמר: "את סתם שיחקת בי עכשיו?!" הוא קם והלך חזרה למועדון, לא הרגשתי צורך לרדוף אחריו או לקרוא לו ורציתי שזה יסתיים ככה.
השעה הייתה כבר 3 בלילה והחלטתי לחזור במילא כל היציאה הזאת הייתה חסרת טעם.
פתחתי את דלת הבית בשקט ובצעדים מהירים עליתי לחדרי. זרקתי את עצמי על המיטה ונרדמתי.
צלצול הפלאפון העיר אותי, אותו צלצול מוכר שהייתי ישר קופצת עליו כשהייתי שומעת אותו, הצלצול של נטע. התלבטתי אם לענות או לא כבר שבוע לא שמעתי ממנה. לבסוף עניתי.."הלו" אמרתי בקול רדום.
"היי סתיו, זאת נטע" היא אמרה בשקט.
"אמ...תקשיבי, אני ממש ממש מצטערת על מה שקרה באותו יום, אני הייתי שיכורה, אני הייתי בדיכאון ממה שקרה ולא ידעתי איך להתמודד עם זה, לא הבנתי מה אני עושה. תביני אותי, אני לא חשבתי שהקשר בינינו כל כך היה חשוב לך ושהוא רציני בעינייך. בשבילי זה היה סתם משהו זמני, אני לא חושבת שאני באמת אהבתי אותך, רק בתור חברה הכי טובה והעניינים התגלגלו וקרה מה שקרה."
לא ידעתי מה לענות, שתקתי. הרגשתי את הדמעות עולות בגרוני,הפלאפון נשמט מידי, התחלתי לבכות.
'למה הכל קורה בבת אחת, התקופה הזאת קשה לי ואני לא יכולה יותר, רציתי שדניאל יהיה פה לצדי וינחמם אותי כמו פעם, רציתי לשמוע את הקול שלו שוב..בפעם האחרונה.'
הרמתי את הפלאפון וקמתי מהמיטה. הלכתי למטבח. לקחתי סכין חדה והחבאתי אותה בכיס. רצתי מהר לחדרי כדי שאיש לא ייראה, חלפתי על אחי שישב בסלון וצפה בטלוויזיה. הייתי נסערת ומפוחדת, גופי רעד ללא הפסק. סגרתי את דלת חדרי,ישבתי על הרצפה, רעדתי.קירבתי את הסכין החדה אל ידי,זה כאב,זה כאב מאוד.
_____________________________
אל תתייחסו לפרק הקודם =]]] סתם לצחוקק..חח
תגיבוו בבקשה!!
אורביט 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אורביט!!! 333>>