אני מרגישה לבד.

דווקא ברגעים שאני הכי לא.

יש לי הרבה חברות.

יש לי הרבה חברים.

שתי חברות  אי אפשר לסמוך עלייהן באמת,

כי הן ממש רכלניות,

הן התחילו לרכל עליי אבל רק שתייהן.

אף אחד לא מצטרף אלייהם.

אז למה זה כל כך רומס אותי?

למה? למרות שאני יודעת שאני יותר מקובלת ועם יותר חברים.

זה כ"כ שוויצרי להגיד.

אבל זה נכון.

וזו הפעם הראשונה שאני אומרת את זה, בבלוג הפרטי הזה.

אני לא יכולה יותר, הלוואי והיו לי חברות אחרות,

חברות שלא מרכלות אחת על השניה בלי להפסיק.

חברות שהן באמת חברות.

יש לי כאלה חברות, אבל הן מהשכבה לא מהכיתה.

חבל לי.

ויש לי גם כאלה שהן מחוץ לבית ספר.

האמת,

הלוואי והייתי יכולה לעבור מפה,

רחוק.

להתחיל התחלה חדשה.

כוסאמוכ.

בא לי לרוקן בקבוק וודקה על המיטה שלך,

לשמוע איתך מוזיקה.

ולחבק אותך.

זה מה שבא לי.

באמת.