ושוב אני מוצאת את עצמי במצב דומה.

דומה - אבל בגדול שונה מהרבה מאוד בחינות.

באיזשהו אופן אני מרגישה שאני מתחילה לאבד כל קשר לכל אחד, חוץ...מהם? ממנו, ממנה , מעצמי?

אני תוהה מה קורה לי .

למה אני לא יכולה פשוט לחיות את הפאקינג חיים האלה.

למה אני תמיד מרגישה כמו בתוך סרט, בועה, פאקינג כל דבר מאשר המציאות?

ובשביל הגוון, הפעם דווקא טוב לי. ממש טוב לי.

אנחנו ביחד, מה יכול להיות רע?

אני רק יודעת שאני מפחדת מהעתיד הזה באופק...אני מפחדת לגלות שהוא לא הולך להיות ורוד.

אני מפחדת להתמודד עם הבעיות שאני כבר עכשיו יודעת שיהיו...

והכי ... אני מפחדת לאבד אותן.

כל אחת מהן.

כי כמה חברות אמיתיות כבר היו לי בחיים?

והוא...הוא איתי...

בינתיים..

ואולי בעצם..לנצח?

סיימתי שני ציורים אתמול, זה מרגיש נחמד, וכיף.

ולפני כמה ימים סיימתי את קורס חקר המח.

השאלה שנשאלת עכשיו, מה אני צריכה להתחיל במקום?

עוד ציור ? לצאת עם יוליה בימי רביעי לפני שיש לה את הריקודים, כי התפנה לי זמן?

נראה כבר.

איך שלא יהיה, איכשהו הכל ניהיה ממש נחמד לאחרונה.

אני נהייתי אדישה יותר בערך לכל בעיה אפשרית...ועם כל החסרונות שזה מגיע, יש לזה גם די הרבה יתרונות.

כמו פאקינג רוגע תמידי, לדוגמא.

אפילו שבאיזשהו אופן אני אף פעם לא רגועה, כרגע פשוט לא לחוצה.

אם בכלל הייתי לחוצה אי פעם.

בעצם אני תמיד לחוצה.

או שלא.

משהו לא מסתדר לי.

הממ...

לא יודעת. שיהיה.

מה שכן, עוד מעט מתחילה התקופה האינטנסיבית של ימי ההולדת, ואני צריכה למצוא כסף דחוף.