משחק של דמעות

לפעמים אני תוהה למה בכלל אני טורחת,

כאילו הרי בסופו של דבר כולם מקבלים את הפידבק חוץ ממני.

בסופו של דבר אנשים מתייחסים אליי כאילו הכרנו לפני 5 דק' או לחילופין כאילו אני צריכה להגיד להם תודה שהם בכלל נותנים לי יחס.

ואחרי הכל אני בסך הכל נחמדה,

אני דואגת וטורחת ומקבלת כלום בתמורה.

~

אני מרגישה צורך אדיר להגיע לכותל,

רק שם אני מרגישה שהאדון שם למעלה מקשיב לי, ויש לי שיחה מאוד צפופה עם הבחור.

Frail.