Why can't we make this darkness feel like home

אז עברה עליי תקופה די חרא אפשר לומר ,

הבנתי והסקתי המון דברים מהמון אנשים .

לא כולם היו שם כשהייתי צריכה אותם , לא כולם שימחו אותי .

היו כאלה שרק היו בצד , אפילו לא שמו לב שאני חיה .

בזמן האחרון קשה לי יותר מידי עם הקטע הזה של סביבה חדשה ,

חברים חדשים .. התרחקתי מאלה שהייתי איתם בחופש הגדול ,

והתחברתי עם אנשים אחרים , טובים יותר , מצחיקים יותר .

גורמים לי להרגיש טוב גם אם המצב הוא הכי חרא שיש .

אז אני יודעת שהאופטימיות מדברת ולא אני ..

פשוט , איכשהו כל כך טוב להרגיש ככה .

אף פעם לא הייתי בנאדם אופטימי מידי , ת'אמת שלא סבלתי אנשים אופטימיים מידי ...

כאלה שרואים רק ורוד , שהם חושבים שכל דבר יהיה טוב .

אבל זה לא ככה , החיים פשוט לא צפויים ,

אתה חושב דבר אחד על מישהו , ובסוף מתברר שהוא הבנאדם הכי חרא שקיים .

מזל שיש לי ת'חברות שלי שמקשיבות לכל שיט שיוצא מהפה שלי ..

וגם אם אני עדיין לא במצב של לספר להן דברים , בכל זאת הן גורמות לי לחייך (: .

אילנקה ב' - כי כל כך כיף לספר לך דברים , וטוב לדעת שאת מקשיבה לי ובאמת אכפת לך ממני .

בקי שלי - פשוט כיף לצחוק איתך ולהצחיק אותך כשאת עצובה .

שירנית - כי את חברה באמת מושי נושי מושלמת (: .

יאנקה פדלקה - אישתי ה-7 , כי כיף לחבק אותך ולראות איך את מתעצבנת שמפריעים לך לראות את מלך האריות P: .

יעלקה - כי כיף לחבק אותך ולמחוץ אותך , ולשמוע את ה"I don't like anymore" שלך .

I Love You Very Much !

אני מרגישה כל כך לבד ,

כאילו אין אף אחד לצידי , שיבין אותו ויקשיב לי .

נמאס לי שנוטשים אותי כל פעם ,

שאין לי חברות קבועות .

נמאס לי להחליף אנשים באנשים אחרים .

נמאס לי שלא אכפת לאף אחד ממני .

אני מרגישה לבד ואני לא יודעת למה ...

רע לי מאד .

ואני יודעת שיש עוד מס' קטן של אנשים שלצידי .

אבל אף אחד לא יחליף אותה .

איתה תמיד היו הצחוקים , היא תמיד הייתה מקשיבה לי .

והיא פתאום הולכת ולא אכפת לה ממני .

נוטשת אותי לטובת אחרים .

חשבתי שהיא תהיה פה לצידי כשיהיה לי רע ,

כשאני אפול .

אבל לה לא אכפת .

היא ממשיכה הלאה ומשאיר אותי מאחור .

לא אכפת לה ממני יותר .

אני מתגעגעת למה שהיא הייתה .

אני מרגישה כל כך לבד , וריקה מאד ...

היא נעלמה פתאום בין כולם ,

ואני מנסה לחפש אותה ,

אבל אני לא יכולה .

כי היא ממשיכה ללכת , ואני כבר לא יכולה ,

כי נפלתי ...

והיא לא פה לצידי .

ורע לי בלעדיה .

אני מתגעגעת לצמד שהיינו , איכשהו היא תמיד גרמה לי לצחוק .

ולאט לאט היא התחילה לנטוש אותי לטובת אחרים .

וזה מרגיש חרא .

כי אני מתגעגעת לצחוקים שלנו ולרגעים האלה שלנו ביחד ..

רע לי והיא לא פה .

היא כבר לא מתייחסת אליי ,

מנסה להדחיק אותי כמה שיותר .

בורחת ממני , מחפשת סיבות לנתק לי בטלפון .

אני יודעת שאני יכולה לפנות לעוד אנשים ברגעים האלו ,

אבל שום דבר לא יכול להחליף אותה ...

היא משהו מיוחד שתמיד יכול לעזור בכל דרך .

ועכשיו המצב חרא .

והיא לא פה .

שמעתי פעם מישהו חכם אומר :

   The Smile Didn't live You , He Just Went To Make Happy Someone Else , And He Allways Come Back In The Right Time To Make You Happy Again.  

המצב רוח משתפר לאט לאט ,

למדדתי שלמררות הכל , יש כאלה שאכפת להם ממני .

והם ממש מראים את זה , וטוב כל כך לדעת שהם איתי כשאני צריכה אותם יותר מתמיד .

וזה לא שאני ביקשתי ת'רחמיים שלך , אמרתי שרע לי לפניהם .

לפי ההמבבט הם פשוט מבינים שקרה משהו .

ואני חחושבת שאת התודה הזאת צריכות לקבל שתי חבברות כל כך טובות ,

רבקה ושירן .

לדעת שכן אכפת לכן מממני , ממש עוזר לי וגורם לי לחייך גם אם זה המצב הכי חרא שיש .

תודה תודה תודה (: .

ואיכשהו המשפט צודק , דווקא ברגעים הכי קשים ... אתה מבין שזה רק זמני , הדברים הטובים שוב חוזרים לקרות .

עד לכאן ,

איבונטה (: .