החיים של לוני 3>

נכנסתי לפה כי שמעתי על הסגירה וניסיתי למצוא זמן לגבות אבל הבלוג שלי .

מצד אחד אני מרגישה שזו הקלה ענקית שסוגרים את ישראבלוג כי אני מרגישה ממש חשופה כשאני ככה רושמת כאן

שהבלוג שלי חשוף לכולם אבל עכשיו שנשאר שבועיים - פאק איט זה כנראה הפוסט האחרון וזה ממש עצוב

אבל אני באמת רוצה להגיד תודה לישראבלוג שהעביר את כל שנות ההתבגרות שלי והחוויות שאם לא הייתי רושמת אותם כאן כנראה הם לא היו מתועדות לעולם.

זה באמת עצוב שזה קורה אבל אני יכולה להבין העולם מתקדם לעידן של תמונות וסרטונים (בעיקר) אפילו כבר הפייסבוק מתחיל לאבד את הפופלאריות שלו

היום כולם באינסטגרם וזה די עצוב כי איפה התמימות של פעם? כולם מנסים להיראות כל כך מושלמים באינסטגרם אבל מתחת לכל התמונות והפיילטרים יש אנשים שהחיים שלהם לא כאלה שמחים כמו שהם משקפים את זה.

אני מודה שאני עושה את זה לפעמים. ואני די מושפעת מהאינסטגרם ומכל ה"גוד לייף" שהם מייצגים אבל זה הכל הצגה.

תכלס פה הייתי יותר אמיתית , אתם לא תראו אנשים מפרסמים את המילים שלהם ואת הרגעים הפחות יפים שלהם בתמונות , רואים את הדברים האלה רק דרך כתיבה של בן אדם .

אני חושבת שהשנה האחרונה ,2017 אם לדייק הייתה שנה שלמדתי על עצמי המון והביטחון שלי עלה בעיקר מבחינת העבודה.

התקדמתי להיות אשת סיסטם (הבחורה היחידה שהייתה באגף מאז שהוא קם לפני עשרות שנים) וראש צוות של טכנאים. אני חושבת שעשיתי שינוי משמעותי בראייה של המנהלים שלי.

שגם בחורה צעירה יכולה להצליח ולהביא לכזאת שביעות רצון של הלקוחות שהם לא מפסיקים להחמיא יותר מאשר כל איש סיסטם אחר שנמצא בתפקיד.

עד עכשיו היו גברים בתפקיד שלי וחלקם היו מבוגרים וחלקם פחות אבל היו בעיקר "אגרסיבים" כאלה שהלקוחות לא יוכלו "לאכול "אותם. וזה היה הפחד של המנהלים שלי כאשר חשבו על לקדם אותי.

אבל היום אני חושבת שהוכחתי אחרת, שמשהו השתנה לחלוטין בגישה שלהם.

שלא צריך להיות הכי מקצועי והכי אגרסיבי כדי להצליח בתפקיד הזה, אני חושבת שאחד הדברים שהכי חשובים שיהיה לך זה אכפתיות ורצון לעזור.
בקיצור אני שמחה שזה שינה אותם ובעתיד כאשר בחורה תרצה להתקדם שם הם לא יחששו כמו שהם חששו עליי כי הם ידעו למי להשוות אותן הפעם

ואני חושבת שאחת הסיבות שלא כתבתי שום דבר שהוא חשפני יותר מידי כי אני יותר מידי מודעת שכל חיפוש קצר של השם שלי יוכלו להגיע לפה וסוג של להשתמש בדברים שאני כותבת פה נגדי.

אני לומדת עכשיו מקצוע במכללה של הייטק (שאותה לא ארשום כאן) קורס שסוג של לא כל כך קשור למקצוע שלי עכשיו

כי אני חושבת על העתיד והמקצוע של הסיסטם גוזל הרבה מאוד אנרגיות , תמיד אתה צריך להפעיל את הראש בעבודה ולפעמים בא לך פשוט להירגע ולעשות עבודה שלא צריך לחשוב בה הרבה

בתור אימא אני לא ארצה בעתיד לעבוד כל כך הרבה כמו שאני עובדת עכשיו(מ8 בבוקר עד 6 בערב) ולפעמים אני חוזרת הביתה וגם עובדת מהבית

זה לא הגיוני לדעתי זה לא צריך להיות ככה. העבודה נהייתה חלק משמעותי מהחיים שלנו. ואני לא אוהבת את זה.

העבודה אומנם לפעמים מספקת אותי אבל לפעמים יכולה לשגע אותי ולגרום להיות לחזור הביתה עצבנית ולהוציא את זה על כל העולם.

אז מי שחושב על לעבוד בזה שידע שלמרות שההייטק נראה זוהר הוא לפעמים לא כזה זוהר.

ועוד דבר אחרון שרציתי לדבר עליו זה גיא, מי היה מאמין שניפגש בצבא ועד היום אנחנו ביחד ועוד שבועיים (בידיוק כשישרא נמחק ) אנחנו נהיה 4 שנים ביחד .איך הזמן טס אה?

לאחרונה בער בי רצון להתחיל לקרוא ספרים בסופ"שים במקום להיות בטלפון , זה הרבה יותר מרגיש שהזמן עובד לאט יותר כאשר קוראים איזה ספר טוב מאשר מבזבזים את כל היום על צפייה באינסטגרם

באמת שהטכנולוגיה הזו דפקה את המוח של כולנו. מעדיפה להיגמל מזה בסופש ולהירגע מהשקט.

מאחר שזה ספיישל (ממש התפרץ אחרי שמיליון שנה לא עידכנתי) כמה שרים שאני מקווה שתהנו מהם (כי אני כן)-

Don't warry be happy של בוב מארלי

love yourself של אמינם

שיר שקצת שמעתי יותר מידי לאחרונה so far away -

שיר שכיף לשמוע אותו (מזכיר לי חופשה ) MAMA -

כל כך יפה המילים כל כך מדהימות שזה גורם לי לסוג של שלווה jealous-lebrinth

את השיר הזה שמעתי פעם אחת שרצתי באמפיי הישן שלי והייתי בטוחה שזה maron 5  אבל זה לא . Troublemaker

זה שיר שלא כולם יתחברו אליו בפעם הראשונה אבל אני ממש אהבתי

וזה בערך הmode שלי בזמן שאני כותבת את הפוסט

ועכשיו תמונות שלי ממש לאחרונה  (אגב צבעתי לבלונד שכחתי לציין ) סורי מהראש שהתמונות לא באותו הגודל

וזה לפני הבלונד .. האמת שאני שוקלת שוב להחזיר לחום , אני ממש שונה מהאופי הבלונדיני

וחוצמזה שזה מאודד מייבש את השיער ואני אוהבת שהשיער שלי בריא ומלא בברק.. טוב נו נראה

הוא פשוט האהבה הקטנה שלי

ככה אני מבלה את השבתות עם יין וספר לימודים

זה מהחופשה שלי ושל גיא האחרונה ברודוס לא יודעת למה ניסיתי להיות אומנותיות או להתלהב בלק ג'ל חח

הקטן בבית שלו מחכה עצבני

ושוב רודוס

אני והשטויות שלי באפליקציות

טוב אני באמת מקווה שאהבתם ואני רוצה להגיד תודה לכל מי שקרא פה ונהנה אי פעם מהפוסטים שלי (סביר להניח שמי שקרא פה בעבר כבר לא קורא פה היום ) אבל בכל מקרה זו הייתה חוויה אמיתית

ולא אשכח אותך אף פעם ישראבלוג למרות כל הפאדיחות שעשית לי אני עדיין תמיד אזכור את האתר הזה כזיכרון מתוק.

בהמון אהבה אליכם קוראים אחרונים,

 אלונה