סטירה. בום. טרח.

הייתי כל כך בשוק שאני לא מצליחה להזכר בהשתלשלות התהליכים.

אלדד ואני יצאנו למסעדה היום לראשונה. אני לבושה בשמלה אדומה שיושבת עליי בקלילות והיא מדהימה. אלייה מצורפות נעלי עקב חומות וקלאסיות. אלדד נשבה בקסם האלגנט-סקסי הזה. במסעדה היה מדהים. נהנו כל כך. הזמנו שתי כוסות יין ומנת רביולי בשבילי ומנת פנה בשרית-חלבית בשבילו (למרות שאני שומרת זה לא הפריע לי לנשק אותו)

כשסיימנו את הארוחה עלינו על האופניים וכמו בסרט, כשהשמלה שלי מתנפנפת ברוח רכבנו לדירה של אלדד מאושרים.

אלדד חונה את האופניים, אני מחכה ליד המדרגות והוא מסתכל עליי מהופנט ואומר, אל תזוזי ומצלם לעצמו כמה תמונות בפלאפון סוני אריקסון הלא משוכלל שלו. כמה דקות אחרי שנכנסנו לדירה באו גם אורי השותף-החבר הכי טוב של אלדד והחברה החדשה שלו טל שהיא בת 30+ וההפרש ביננו הזוי. היא הייתה מתוקה ושמחתי שאנחנו מתנהלות מצויין, לא עפות אחת על השניה ולא שונאות- פשוט שתי מתוקות.

אני שוכבת על המיטה, אלדד שעון על מרפקיו מעליי. אנחנו אחרי ערב מושלם. לפתע הוא נגע לי בנקודה רגישה ככה משום מקום. והתחלנו לדבר בכנות גמורה. אני:"אני רוצה שתגיד לי כל מה שאתה רוצה" אלדד זורק משפט שטותי וחצוף ו

סטירה. בום. טרח. הייתי כל כך בשוק שאני לא מצליחה להזכר בהשתלשלות התהליכים

אם אני מנסה להזכר אני רואה אותי יושבת על המיטה ואותו מכוסה נשען על הקיר ואומר לי:"לכי מפה עכשיו!" העיניים שלו מלאות בכעס ושלי מלאות בהלם ובצער. "לכי מפה ונדבר בעוד שבוע"

אני לא נותנת לזה לקרות ואני גאה בעצמי על כך. יש לי כמה כללים שפיתחתי ואחד מהם זה בחיים לא ללכת לישון עם ריב.

שוב, כמו בסרט אלדד מלא בכעס ובעצבים הוא מדבר כאילו הרגתי את אחותו ואני לא מאמינה. מנסה להסביר מנסה ומנסה וגם מה אמרתי אני לא זוכרת אבל לא תרצתי, פשוט ניסיתי להבין את עצמי להבין מאיפה זה בא.

הכעס היה מטורף והתחלתי לבכות, לא רציתי אבל התחלתי. אני לא זוכרת שפגעתי במישהו ואני לא זוכרת שמישהו איי פעם הסתכל עליי במבט הנוקב הזה שלו. היה לי קשה כל כך ולא ידעתי מה לעשות כי היה נראה שאני לעולם לא אצליח לפייס אותו. "מי אני בעינייך עכשיו?" "אני באמת לא יודע"

אלדד תמיד אמר שהוא בנאדם מאוד שלו אבל אם מכעיסים אותו מאוד הוא הופך להיות בנאדם אחר. אני הבנתי אותו, מהר מאוד קלטתי שהוא הופך לכועס כשפוגעים לו בזכויות וגם הצלחתי לדמיין בדיוק איך הוא נראה כשהוא כועס אבל בחיים לא דימיינתי אותו כועס עליי.

"שבי" התיישבתי. היה לי מוזר כמו שלא היה לי מעולם, בחיים גבר לא דיבר אליי בציווי. אבל הנחתי לזה לקרות כי ראיתי איך הוא נסער ואיך זה באמת טלטל אותו הסטירה הזו ואיך הוא לקח אותה קשה. הוא שם ראש בשקע שבין הכתף לצוואר שלי וכורך את ידיו סביבי וזה נראה כמו חיבוק. אז אני מחבקת חזק ובוכה. היד הזו שלפני כמה דקות הרביצה לו עכשיו אוחזת בגבו חזק עם המון כוונות טובות

הוקל לי מעט כשהוא חיבק אבל הוא עדיין לא היה רגוע. "לכי לאוטובוס" "אני לא הולכת, אני ממילא לא אספיק אותו"

אני גאה בעצמי שהיה לי את הכוח לעמוד מולו ולהראות לו שאני מכאן לא הולכת בגלל עיניים מלאות בזעם. שעמדתי על שלי ושלא עבד עליי הלכי מפה הזה, אני לא כלבה שלו ואני לא אבוא ואלך מתי שהוא רוצה גם אם הוא לא יכול לראות אותי. אני אוהבת את עצמי על זה שעשיתי את הדברים בדרך שלי והצלחתי לגרום לו להגיד מעצמו שהקשר ביננו לא הולך להגמר כשכמה דקות קודם זה נראה לגמרי כמו העתיד המר.

כשחיכיתי לאוטובוס נראתי עצובה ובוכייה והייתה שם בחורה שהזכירה את טל חברה של אורי וכשבאנו לעלות לאוטובוס היא שאלה אותי אם הכל בסדר איתי כי אני נראת לה קצת לחוצה ואמרתי לה שכן ושרבתי עם חבר שלי אז היא אמרה לי משפט חמוד ומרגיע. עשה לי טוב כשהיא התעניינה בי. בדר"כ אני לא רוצה שיתעניינו בי אבל אחרי כל מה ששומעים בחדשות לאחרונה הופתעתי שלא כל האנשים בתחנה ניגשו לשאול אם הכל בסדר.

אלדד שלח סמס:"חשוב לי להגיד שגם אני מצטער על זה שגרמתי לך להתפרץ. צחקתי על נושא רגיש אצלך ועל כך אני מצטער"

אני:" אני באמת מצטערת שגרמתי לערב המושלם הזה להגמר ככה ולהטלטל. אוהבת."

בבוקר אני אבוא לגלידה וניישר את ההודרים כי אני רוצה להרגיש בלב שלם שהם ישרים

שוב אני גאה בעצמי שממצב של הכל אבוד הגענו לכך שהוא מזכיר לי בשיחה בפלאפון שהוא אוהב אותי ואני מתחילה לבכות ואומרת תודה

אני שמחה שאני מרגישה שאני עשיתי הכל כמו שצריך. ושאני מתנהלת כמו שצריך, לא לוחצת אבל לא משחררת.

הכל הרגיש כמו סרט מטורף