אתמול ב2 בלילה במונית הייתה לי מוזה אחרי הרבה זמן שלא

אבל הייתי צריכה לקום ב7 אז הכל הלך לטימיון.

כמו כל התחלה של חופש גדול, הכל עומד במקום

בעבודה יום טוב לי ואני מסיימת אותו ב:"וואו אולי אני עוד יכולה להיות מלצרית דיי טוב" ויום רע לי, אני שופכת מיץ תפוזים וסלטים על לקוחות והוא נגמר במחשבה איך להגיד לבעלים שזה לא בשבילי..

היום זה היום שנגמר בחוסר סבלנות על גבול הבכי. המסעדה מנוהלת על ידי 4 שותפים שהם חברים מאוד טובים הבעיה היא שהם כל הזמן סותרים אחד את השני בהוראות שהם מחלקים לי. דווקא השניים שנראו לי הכי בסדר בהתחלה התגלו כ..כ...מציקים? הם מציקים כי המקום מאוד חשוב להם והם רוצים שהכל יהיה פיקס. אבל אני שונאת את הקפדנות הזו. אני בכלל לא בחורה קפדנית או כל הדברים שסובבים את זה (מסודרת, אחראית..) אני אוהבת שהכל חפיף ורגוע

הם אמרו לי שאני צריכה לעשות את הכל כמו שצריך משום שאני חלק מצוות ההקמה! לכן כל מי שיבוא אחריי ילמד ממני כי אני תמיד אהיה הכי ותיקה

(המסעדה בת שלושה חודשיים כולה)

אני לא רוצה להתפטר גם כי הם בונים עליי, גם כי זה טוב שאני אלמד להיות מלצרית וגם כי אני לא רוצה להכנס למין רוטינה כזו של להתקבל למקום מסויים, לעבוד בו יומיים ולהתפטר.

היום טלי שרון באה לאכול אצלנו עם בעלה ובזמן שהם עיינו בתפריט חשבתי לעצמי איך אני אוכל לקחת ממנה הזמנה מבלי להתרגש ולהתבלבל? אני מאוד אוהבת אותה, דיי גדלתי על הטלנובלות שלה, ותמיד אהבתי אותה ואת המראה האפלולי שלה בטלנובלות. היא רזה ועדינה והיא ממש יפה,לא הפסקתי להתפעל. בסוף איתמר אמר שהוא יטפל בשולחן שלהם, אבל יש לי הרגשה שהוא לא עשה עליהם את הרושם הנכון, כאילו לפעמים שמתי לב שהיא מסתכלת עליי סתם ככה וזה החמיא לי. אולי היא עושה על עצמה גוגל והיא תקרא את זה עכשיו וזה יהיה ממש פאדיחות. אני לא מאלה שנוהגים להתלהב מ'סלבים'.

בבית החדש גם הכל עומד במקום. אני חושבת שעוד לא עיכלתי שאנחנו באמת כבר בבית אחר, כי אם כבר עיכלתי, איך זה יכול להיות שאני לא מתגעגעת ושאני לא מפתחת רגש לבית החדש?

עכשיו שאני חושבת על זה.. אני לא אוהבת לעבוד בבוקר. זה מוציא לי את כל הכיף מהחופש הגדול. אני בכלל לא מרגישה את החופש, אני מתגעגעת לימים של חופש שאני קמה מתי שבא לי והכל זורם לא א א א ט......

את אלדד אני אוהבת. גם הוא אוהב אותי, אנחנו זוג נהדר בעיניי.. ממש טוב, נוח ונעים לנו להיות ביחד, הכל תמיד נעים וכיף, לא צריך להתאמץ אפילו טיפה .

אתמול בערב הייתי אצלו, אחר כך נסעתי הביתה הלכתי לישון, קמתי בבוקר ויצאתי לעבודה ואחרי העבודה באתי אליו עם הכריך שהכינו לי והתחלקנו בו. הפואנטה במשפט הזה היא שפשוט הרגשתי שהוא הבית שלי. כאילו הלילה והבוקר בבית היו מאוד לא מורגשים ובתוכי התחושה הייתה שעזבתי את הדירה שלו, הלכתי לעבודה וכשעליתי במדרגות הרגשתי שאני חוזרת הביתה, הביתה שלנו (בלי תחנת ביניים בביתי ברמת גן). הוא פתח לי את הדלת בעודו עושה ספונג'ה, זה היה כל כך חמוד. כשעליתי במדרגות עד לקומה הרביעית בחום הזה, זה התיש אותי אבל בו בזמן זה עשה לי טוב בלב, הפשטות של הביניין שבו אלדד גר, זה כל כך בייתי ואמיתי, אני מתגעגעת לפשטות הזו

עכשיו כשאני כותבת מתעוררות בי תחושות לגביי הבית הישן ולגביי הבית החדש, הכתיבה גורמת לי לשנוא את הבית החדש והכל כך מלאכותי ויוקרתי הזה, יותר מידיי בשבילי, אני לא צריכה את זה אני לא באמת כזאת פרינססה כמו שאלדד אומר, אני רק טיפה מפונקת לפעמים, אבל בסופו של יום אני בחורה מאוד פשוטה, תמיד אמרתי את זה.

בלי הרבה כוונה סיפרתי לאיתמר (אחד המנהלים של המסעדה) שחבר שלי בן 26, הוא מאוד התלהב וצעק את זה לשותפים שלו שהיו במטבח

איפשהו זה היה נחמד , אהבתי את ההרגשה כי הרגשתי שהם יודעים עליי משהו יותר עמוק מזה שאני מלצרית גרועה שלא מיישמת כמעט שום דבר ממה שאומרים לה. התגלו לי חיים דרך עיניהם

ללינור נמאס מהשרשרת שלה אז היא רוצה את שלי. זה מאוד מעצבן אותי. אני חושבת שהיא חצופה. אני עונדת את השרשרת הזו כבר שנתיים בלי להוריד. בבת מצווה של לינור היא קיבלה שתי שרשראות מזהב- אחת עם תליון לב ואחת עם תליון של מגן דוד, היא לקחה את הלב והביאה לי את המגן דוד. מאז אני לא מורידה את השרשרת הזו ופתאום היא רוצה אותה בחזרה. זה כמו לעבור על החוק "לא לוקחים מתנות". היא דרשה אותה ממני, אמרה שהיא שלה והיא 'השאילה' לי אותה. הורדתי אותה מעליי ואמרתי לה שלא תחזיר לי אותה גם אם היא לא מוצאת חן בעינייה בסוף.

זה מעצבן אותי שהיא לא קולטת שאחרי שנתיים פיתחתי סנטימנטים לשרשרת הזו.

עריכה: הכתיבה שלי בקנטים מזה הפשטות המעפנה הזו? לא יכולה לקרוא את הפוסט של עצמי

עריכה 2: אני מדברת עכשיו עם אסף, משאלה פשוטה:" איך ההרגשה בדירה החדשה?" הוא הצליח להוציא ממני דיוק מוחלט:"מוזרה. אני רוצה לאהוב אותה אבל לא מצליח לי" הוא צחק ושאל למה, אמרתי שעד עכשיו הייתי מאוד סבלנית כלפי כל מה שקשור לדירה החדשה ואני מרגישה שאני מתפוצצת פתאום. אסף אמר "איזו ספיר את" וזה היה חמוד. התגעגעתי לתגובות סתמיות כאלה שלא מנסות להכנס לעומק של הדברים או לשנות בי משהו, פשוט להשאיר אותי ככה, שלמה עם הרגשות שלי