השמיים בצבע לילך ובין ערביים עכשיו

מהצד השני השמש שוקעת

ואותי זה פחות מעניין

מפקד הקורס שאל:" מתי בפעם האחרונה עצרתם להביט על השמש שוקעת?" ואני רציתי לצעוק:'לפני 10 דקות!'

ואז הוא הושיב אותנו בשורה על גבעה ונתן לנו עשר דקות להתבונן בשקיעה בשקט

רק לי זה לא חידש דבר? הרגשתי זלזול ביכולת שלי להעריך רגעים יפים כל כך. אני שמה לב לזריחה ולשקיעה כל בוקר וכל ערב ונהנת לנשום עמוק, להנות מהמראות המרהיבים ולכווץ קצת את העיניים על מנת לראות מהיופי הזה עוד קצת לכמה רגעים.

אז במקום לשבת עם הפנים אל השמש השוקעת הסתובבתי אל הירח הנפלא שזורח לו והפנים שלו כה ענוגות והצבע המתחלף של השמיים מהמם בצד שלו שם.

נראה שהרווחתי משני העולמות.

נ.ב. עכשיו השמיים בצד של הירח כבר בצבע כחול כהה ובהיר באותה עת ובצד השני של השמש הם בצבע כחול טורקיז

נ.ב.2 מצחיק שבמקום להוציא עט מהכיס יוצא לי סקלפל

מעליב אותי כשאנשים מבקשים ממני אש או לחילופין סיגריה