לחץ אטומי
הכל משתנה
את מנסה לשמור על הנוהלים הרגילים
שומעת שם של חלל
רוצה להתקשר לכל גורמי הברה"ן שצריך שידעו
אין זמן לזה
עוד שמות של פצועים
עוד דיווחים על פעולות שם בפנים
שום דבר לא מתחבר לשום דבר
אין כאן סדר
העיניים לא שולטות בעצמן
הגב כואב השרירים לא עומדים בזה
כמו זומבית
והסמב"צית שאיתי מתרוצצת מפה לשם
מסוק, נ"ט, מחבל, מנהרות, נמר, סופה
הפצועים מחכים לפינוי
הקצינה שלי בוכה
מתחבקות חזק
אני הולכת לישון ממילא אני לא עוזרת בשום צורה, חוסר תפקוד מוחלט
העיקר אני אמורה לנהל את משמרת הזו
ישנה עם מזרן על הרצפה בכל מיני פינות הזויות בחמ"ל הזה
קמה אחרי שעה ב6וחצי :"ספיר קומי צריך לקום"
מתעוררת בחדות
יש עוד הרוגים
למה קוראים לדבר הזה מבצע
מה מבצע פה בכלל
זאת מלחמה לכל דבר
לקראת הסוף כאשר שלוש שעות אני מנסה להעביר את הזוועה הזו לאחמ"שית שמחליפה אותי ובסוף אני מבינה שזה לא הולך לקרות
אנחנו מקבלות דיווח על תומר שמאושפז במצב קשה בטיפול נמרץ
תומר שהיינו חברים בכיתה ט'. הייתה לנו אהבה גדולה. הטלפון על חיוג מהיר לבלינסון אבל אין חדש. לא יודעים עדיין אבחנה. יש שם באלגן ענק. שלא לדבר על סורוקה.
זהו
בבית
העולם בחוץ לא אותו דבר וככה זה צריך להיות
הלכתי לישון נרדמתי לשש שעות
אני ואלדד יושבים במרפסת, מספרת לו כל מה שקרה
הוא אומר עזה זה כמו קן צרעות, מאז שהם בפני עצמם ואין שם נציגות שלנו הם רק התחמשו והתחמשו הכל שם זו מעצמת נשק אחת גדולה
זה כמו מחנה פליטים, הייתי בג'נין, הייתי בלבנון, שם לא יצא לי להיות אבל אני מתאר לעצמי שזה מקום נוראי, דמייני את הבית קברות הזה פה, אז זה עזה רק בקטן, הכל צפוף צפוף. צריך לקבץ את כל האזרחים שם במקום אחד ולמחוק הכל מעל האדמה.
זה נשמע רדיקלי אבל זה כל כך נכון
אני ברת מזל שאלדד פה איתי
הקשבתי לאלעזר שטרן מדבר בחדשות, הוא אמר שצריך לחשוב שכל חייל אחד כזה שנהרג מנע מוות מכמה חיילים אחרים שזה איזה שהוא קורטוב
דיברתי עם החבר הכי טוב של תומר, הוא אמר שתומר בסדר ושיכול להיות שהיום הוא כבר בבית
אני רוצה לשמוע רק בשורות טובות
תמימות פחד אמונה
עם חזק
כינוי:
Sapir satla
בבלוג זה
בכל הבלוגים
