"להזדקן זו החלטה של הטבע. להתבגר זו כבר החלטה שלך"

על במת כאביי,
רוקדת בהופעת חייה,
פורטת מנגינות,
על גופי המצולק.
מחול של טירוף מתנגן בתוכי,
שומע צלילים שלא נשמעו מעולם.

על קצה התהום,
מביט אל מעמקי ליבי
מתוך צעקה רועשת, נשמעת דממה
קולך מהדהד בראשי,
כצליל מלאך במנגינת שטן.

קולך מתנגן כצעקה בראשי,
מנסה להחשיך את צלילייך,
באורות של תקווה,
אך כמו בובה על חוט,
את מרקידה את נשמתי,
על במת להבות שדולקים מכאביי.

נושקת על לחיי הקפואות,
נשיקה שורפת
משאירה בי כוויה רותחת,
כזיכרון כואב

מציירת חיוך שקרי בדיו שחור,
ודמעה של דם נוטפת בלבי המזיע,
ואני,
בוכה כאב של מפל דמעות,
בצבעים,
שלא צוירו אף פעם...

רגליי כמו תקועות על הקרקע,
שוקע,
אין מי שיושיט את ידו לעזרה,
זעקתי אינה נשמעת,
ואני,
נבלע עמוק בתוך האדמה...