| 8/2010
Pride
אז ככה, התגייסתי ב4.8 למג"ב.
גאווה, היא תחושת ערך, הערכה והחשבה של אדם לעצמו, לתכונותיו, למעשיו ולדברים שיצר. זהו ההגדרה המילונית למונח גאווה.
ההגדרה נכונה כול כך, שאני לא יכול להתווכח, אני גאה בעצמי, אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה, הייתי גאה בעצמי בצורה כזאת.
אני גאה במחלקה שלי, בפלוגה שלי, ויותר מהכול, בעצמי, עשיתי את זה אני לוחם, לוחם מג"ב.
אני כולה שבועים משרת במג"ב, אבל אני מתחיל להבין איך לוחם מרגיש, אז ככה, ביום חמישי, עשינו את המסע הראשון שלנו, אי אפשר לקרוא לזה מסע, זה היה מסעון, כולה 3 קילומטר, 3 קילומטר של אנדרנלין, אומץ, והכי חשוב גאווה, להחזיק את הדגל שלי, את דגל המדינה שלי, להרים אותו למעלה, ופשוט להתגאות בזה, החברים שמאחורי, החברים שמלפני, הלחישות באוזן, שהחבר'ה למחלקה שלך אומרים לך, כול הכבוד, אתה אח, אתה חלק מאיתנו, ולא עוזבים, באותו רגע פשוט ידעתי שיש מישהו שמאחורי, הרגשתי ביטחון, נתתי מעצמי הכול, היה מישהו לפני, היה לו קשה יותר מלי, פשוט לקחתי את עצמי, עם האפוד, הנשק, וכול הדברים שהיו עלי, ודחפתי את עצמי, יחד איתו, למה? אני לא יודע, אבל הרגשתי שעם הוא יכשל, גם אני יכשל, ועם אני אכשל, כול המחלקה תכשל, לא יכולתי לתת למשהו שאני גאה בו כול כך, להיכשל, לא רציתי לתת לזה להיכשל, דחפתי אותו, הוא שוקל אולי 20 קילו יותר ממני, אבל פשוט לא היה אכפת לי, האנדרנליין היה כול כך חזק, הרגשתי שאני חזק מתמיד, הרגשתי שאני חלק ממשהו גדול יחסית, בדרך חזור, ילדים קטנים רצו אחרינו, ואמרו לנו שלום, חייכו אלינו, אמרו לנו תודה, התלהבו לראות אותנו, חייכתי אליהם, למרות שאסור עניתי, לא יכולתי להתאפק, הרגשתי גאה, הדגל ישראל שהיה לי ביד, הרמתי אותו גבוה יותר, ופשוט המשכתי לנפנף, הגאווה, הייתה עצומה, לא עברתי כלום, ואני מרגיש גאווה, באמת, שאני רוצה להרגיש את המסע הכי קשה, לדעת מה הוא באמת המסע הזה.
הקעוקע השלישי שלי, הולך להיות בקרוב, אני יודע מה הרעיון, ואני יודע מה הוא מסמל, אבל חיפשתי מילה, ולא מצאתי מילה, שתסמל את מה שאני מרגיש בתקופה הזאת בחיים, ולא מצאתי, עצמתי עיניים, והופיע לי משפט, לא מילה משפט, שמלווה אותי זמן רב. "~Today I Got Lost On The Road Of Life!", הרבה יחשבו שזאת טעות לכתוב כזה משפט, אבל אף אחד באמת לא יודע מה הוא מסמל בשבילי, אז, זה המשפט שהולך להופיע מסביב לדמות.
הראית לי כמה טוב לבכות
להתמודד מול הספקות
שכחתי איך זה בלעדיך
הראית לי
כמה טוב לצחוק
הלכת איתי כל כך רחוק
שכחתי איך זה בלעדיך
וכמה שניסית
בכוח
כמה שרצית לצרוח
כמו תמיד בסוף אני אברח
אל תוך פחדי
אספת
אותי אל תוך לבך
שמרת עלי בחום גופך
נשברתי לך בין זרועותיך
שיכור כלוא
בתוך דמיון
בקבוק ביד אין מה לטעון
זה רע אבל כך זה בלעדיך
וכמה
שניסית בכוח
כמה שרצית לצרוח
כמו תמיד בסוף אני אברח
אל תוך פחדי
כמו
כל חיי
וכמה שניסית בכוח
כמה שרצית לצרוח
תמיד בסוף זה מת
בסוף
זה מת
תמיד בסוף זה מת
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
