 כינוי:
בן: 33 MSN:
תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2009
Conscience
מצפון - הוא מרכיב של נפש האדם המנחה אותו בתחום המוסר: מוביל לתחושות, רגשות או חרטה,
המדריכים את האדם או מייסרים אותו, בנוגע לפעולות, מעשים או חוסר מעשים,
המנוגדים לתפיסת צווי ההתנהגות המוסרית כפי שהם נתפסים על ידי האדם, או
עולים אתם בקנה אחד.
זוהי, היא ההגדרה של הלוגית למצפון.
אני
לא יודע למה אני כותב על זה, אבל זה היה מעניין... באחד משיעורי האזרחות,
עלה לדיון המילה "מצפון", והמורה טענה, שללא המצפון, האדם לא קיים, לא
אנושי ולא חיי, היא טענה, שהמצפון... זה הדבר היחידי שמבדיל אותנו מחיות,
המצפון שלנו.
כשאני אמרתי שה"מצפון" שלי מת, היא אמרה לי שזה לא יכול להיות, ופסלה ישר את מה שאמרתי.
העניין,
שהאדם יכול להתקיים בלי מצפון, זה אפילו יקל עלינו במהלך היום יום, בלי
חרטה על מעשה, בלי שמישהו ישב לנו על המצפון, וידאג שנתחרט על מה שעשינו,
גם עם אנחנו צודקים, לא משנה איך, ולא משנה מה, זה תמיד יעבוד עלינו, או
ליתר דיוק עליכם. המצפון שלי מת, כי כשאני עושה משהו, אני לא מתחרט על זה,
עם עשיתי משהו רע למישהו, אמרתי למישהו משהו מגעיל, זה מתוך כוונה, עם זה
מתוך כוונה אין לי מה להתחרט על זה, או להרגיש שהמצפון מציק לי, כי אין
לי, גם כשאני עושה משהו בטעות, זה לא שאני מתחרט עליו, אני פשוט מבקש
סליחה מתוך נימוס, מתוך חינוך, לא מתוך הרגשה עצמית, שאני חייב לבקש
סליחה. "מוביל לתחושות, רגשות",
זה לא נכון, בכלל לא נכון, מה שמוביל לרגש, זה האדם שליידך, לא אתה מוביל
את עצמך, עם הייתי יכול לבחור, הייתי בוחר לא להרגיש כלום אף פעם, כי אז
לא נפגעים, שלא תבינו לא נכון, להרגיש זה מעולה, וזה הסיפוק האלוהי. אבל
לא המצפון גורם לנו להרגיש, או שבכלל להוביל, אלה האדם שאליו אתה רוצה
להרגיש, האדם שווה שתרגיש.
עוד סיבה למחשבה על זה שאין לי מצפון, זה "המדריכים את האדם או מייסרים אותו",
המצפון אף פעם לא ייסר אותי, על כלום, טוב זה טעות להגיד את זה, אני
ייסרתי את עצמי, על משהו שעשיתי, על משהו שקרה, או על משהו שקורה, המצפון
אף פעם לא הדריך אותי, תמיד ידעתי את הבחירה בעצמי, ולא בעזרת קול פנימי
חסר הגיון, אז להגיד שמשהו שהוא לא המוח שלי, שמנחה אותי, זה טעות, טעות
חמורה, ואף גדולה.
אז איך המורה יכולה להגיד, שאני לא יכול להיות
אנושי, אני אוהב, אני מאוהב, ואני מרגיש חיבה לאנשים, או קירבה, ולא בגלל
שהמצפון מנחה אותי, אלה בגלל שצריך, בלי זה אי אפשר להתקיים, וזה משהו
שאני לא אשלוט עליו לעולם, גם עם אני אלמד, ב100%, זה לא ניתן.
המצפון
לא מייסר אותי, אני בוחר עם להגיד משהו משפיל למישהו, זה לא מזיז לי, ולא
מפריע לי, מי שאני שונא מרגיש את זה ויודע, מי שאני מרגיש אליו חיבה
כולשהי, מרגיש גם את זה.
אז אני לא מבין, איך המורה יכולה להגיד,
שאני חייה(היא לא אמרה את זה עלי, אבל בכלליות היא אמרה שזה מה שמבדיל
אותנו מחיות) עם אין לי מצפון, ואני חייב לפי דרכי, או לפי איך שאני בוחר.
אז למה אני דומה לחייה, זה לא הגיוני.
אז ברגע זה הוכחתי משהו למורה, שהיא כול כך טעתה בו.
This is what I brought you, this you can keep.
This is what I brought, you may forget me.
I promise to depart, just promise one thing.
Kiss my eyes and lay me to sleep.
This is what I brought you, this you can keep.
This is what I brought, you may forget me.
I promise you my heart just promise to sing.
Kiss my eyes and lay me to sleep.
Whoa, Whoa, Whoa, Whoa, Whoa, Whoa
(Whoa, Whoa)
Kiss my eyes and lay me to sleep.
This is what I thought, I thought you’d need me.
This is what I thought, so think me naive
I'd promised you a heart, you'd promise to keep.
Kiss my eyes and lay me to sleep.
`Kiss my eyes and lay me to sleep.`
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
