שובר את הראש

אנשים טובים, המצב לא משהו...לא רק שלי או שלך, של כולנו, של אנחנו.

עכשיו תשאלו מה קרה, והתשובה היא שכלום, וזו בדיוק הבעיה.

בואו נשאל את עצמינו כמה שאלות ונראה מה תהיה התשובה:

חברות וחברים, אתם שומרים תורה ומצוות? כן.

טוב, אז עכשיו מתחילות השאלות הטורדניות:

אתה חרדי? אז איך זה שאתה יודע על עליסה בארץ הפלאות, מה, למדת את זה בגמרא?

את חרדית? ושומעת ג'וני מיטשל? וואלה, ואמא יודעת?

אתה חרדי? אז איך זה שאתה עובד, לומד באקדמיה, מתלבש טוב, חושב בראש פתוח ובכלל, חי?

אם השאלות האלו מוכרות לכן/ם, אז אולי באמת הגיע הזמן שנשאל שאלה מאד ברורה על עצמינו:

איך הגענו למצב הזה?

בואו נמשיך עוד צעד (רק אם יש לכם סבלנות, אם אין- פשוט תעצרו כאן, זה הולך להיות עוד יותר משעמם),

גם אנחנו עצמינו חיים בסטיגמה על עצמינו, אנחנו בטוחים שאנחנו נעלים, מיוחדים, חושבים וחכמים, וכמונו יש עוד חברה אחת כמוני וגם הבן דוד שלי...כל אחד מבינינו

מכיר שני אנשים שמסוגלים לחשוב באופן עצמאי וחושב שהוא היחיד ששרד את השואה.

אז זהו, יש עוד המון. ואולי כדאי שנבין שהגיע הזמן שיהיה "אנחנו". קבוצה. הרגשה של יחד.

אם זה מסקרן אותכם ונראה לכם לעניין, אז יאללה, להפשיל שרוולים ולהיכנס לבוץ.

תתחילו בזה שתרשמו תגובות לרשימה הזו, זה רק צעד קטן...