ראש השנה ויום כיפור עברו...חבל מאד, כי דווקא אלו ימים שיש בהם משהו, במיוחד ראש השנה שאני אוהב במיוחד. יש משהו מתוק בתפילות, בעמידה הזו לפני ה', בשקט שבחוץ ובסערה שבפנים...
אבל יום כיפור זה משהו אחר. אני לא ממש מכיר בקיומו של חטא כך שתבינו שקצת קשה לי...
אם החלטתי להיות יהודי דתי ונניח שאני לא מתפלל, זו בעייתי הפרטית שאני עושה מעצמי צחוק.
אם החלטתי להיות יהודי שומר תורה ומצוות ואני לא לומד מספיק, שוב, זו בעיה שלי שאני מתיר לעצמי לחיות חיים בינוניים.
אבל אני לא מבין מה הקשר לאלהים, לא פגעתי בו אם "חטאתי"...קשה לי להאמין שזה מדגדג לו את הקשקש אם עשיתי כך או אחרת, זה צריך להיות קצת מטופש מצידו להתייחס לכל זה ברצינות, לא?
אז על מה בדיוק אני מתוודה? כל כך חבל, עד שיש לך יום שלם עם עצמך, לעשות חשבון נפש ולחשוב על החיים אתה מבזבז אותו על וידויים מיותרים, נו באמת...
יש סיפור חסידי על איזה יתום שלא ידע לקרוא אז הוא אמר את האלף בית עד הסוף ובקש מהקב"ה שיצרף את זה לתפילה, ובכך הציל את כל העדה (התרנגולות בעיירה לא מתו או שהפריץ דווקא כן, לא לגמרי זוכר...).
אז אני עשיתי הפוך, אמרתי את המלים כולן וקיוויתי שה' יהפוך אותן לאותיות, לפחות שייצא מכל זה משהו...
בכלל בזמן האחרון אני סוגר עסקאות עם הקב"ה, בראש השנה הגעתי למסקנה שעדיף שאת ההגה של החיים שלי הוא יקח, אני איבדתי את הכיוון והתחלתי להתייאש...
מה שקרה זה שבצום גדליה הייתי כ"כ חולה שנאלצתי לשבור את הצום, ביום שני בחורה זרקה אותי ובשלישי-פיטרו אותי מהעבודה (המצב בבורסה גרוע, אין ספק)...
כבר חשבתי לקחת את ההגה בחזרה אבל החלטתי לחכות ולהאמין. כעת כשה' הנהג אני חושב בינתיים לתלות שלט מאחורי מכונית החיים שלי:
"נהג חדש"
או לחילופין, "זהירות, נהג ישיש"...
שנה טובה לכולנו:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
