שובר את הראש

אני כותב כאן הרבה בזמן האחרון...

ככה זה, לעומת סיפורת או שירה, להם צריך מוזה, בלוג זה לא משהו קשה במיוחד, "המלים מנחשות אותי ונפתחות לי מעצמן" (בערך מאיר אריאל, ואני מת על המשחקים האלו)...

האמת היא שחשבתי שוב על הפוסט הקודם, והפעם מנקודת מבט אחרת. לפני שבוע קניתי ספר חדש על שירת הייקו והיום, כשקראתי אותו בנסיעה, נפתחו לי העיניים.

הייקו זה סוג ייחודי של שירה יפנית, מותר לכתוב רק שלוש שורות, שכעקרון מחולקות לפי מספר הברות מסוים (אבל זה רק ביפנית ממש). הרעיון העיקרי הוא לתאר בחסכנות תמונה כלשהי, לרוב תמונת טבע, כשהחוכמה היא לגרום לקורא להרגיש כמה שיותר בכמה שפחות... משתמשים הרבה באסוציאציות ,דימויים ועוד דברים כאלו, זה מתוחכם אבל גם מאד עמוק. מאד יפני.

בגלגול הבא אני רוצה להיוולד בטוקיו או קיוטו, אני מאוהב בתרבות היפנית, וחוץ מזה, ככה גם אחסוך מאלהים להיות הנהג שלי, עד שאמות ואוולד מחדש בטח הם כבר ימציאו איזה רובוט שיעשה את העבודה במקומו...

דוגמה להייקו מצוין:

נמס הקרח

צלולים פלגי המים

צלול גם לבי

יש כאן תמונה אבל מכאן רק מתחיל העסק...

אני מביט לאחור –

 האיש שרק פגשתי

היה לערפל

וכו' וכו', עד אין סוף.

בנסיעה חשבתי לעצמי שבמקום לקטר על וידויים, כאלו ואחרים, אני יכול לכתוב הייקו, זה הרבה יותר יצירתי ומקורי, וכך, אולי, מעלה את סיכויי המחילה ע"י "אלהינו שאחד הוא בשמים ובארץ" (בערך הגדה של פסח) שבטח יגלה התעניינות במיזם.

כך במקום: על חטא ועל חטא, על חטא ועל חטא, עשרות פעמים לסדר, כל סדר פעמיים בתפילה ויש 4 תפילות, וכל זה ביום אחד, אפשר להתוודות ולומר:

הגשם השחור

שוטף ממני

את חטאיי

או

בסער הרוח

אלהי מביט בי, עיניו-

עלי כותרת בוערים

ככה אפשר להעביר יום כיפור שלם!

הייקו שכתבתי בעבר:

ושמים פרושים מעל

כוכבים מנצנצים

רוח סתיו

וגם (למישהי שעזבה אותי):

אני משתדל

אבל לא ממש מצליח

להחזיק מעמד...