אוף איתך אלהים, למה לא יכולת לתת לי קצת כישרון?
אני רוצה לכתוב טוב!
אני רוצה את כתיבת הזהב של אוסקר ווילד (דוראן גריי)
את היכולת לספר סיפור של הומרוס (אודיסיאה)
את העמקות של מרסל פרוסט (אלברטין)
את הציניות המלבבת של אפלטון (הכל!)
את הציניות העצובה של קהלת (פלוני אלמוני)
את העדינות של ג'והן סטיינבק (קדמת עדן)
אני רוצה לפסל דמויות מלאות כמיכאלואנג'לו, לשיר את המלים בחינניות של מוצארט, להעמיק ברעיונות כמו בטהובן, להביע רגשות כמו ואן גוך, להיות... אוף, אני רוצה לכתוב משהו טוב. אני מוכן להסתפק בעמוד, בפיסקה, במשפט! אבל שיהיה מושלם. לא בערך, לא כמעט, לא תשעים אחוז, שלימות אני מדבר!
אוף איתך אלהים, לפחות יכולת לעשות אותי בור שלא יודע כלום, במקום הטיפוס הזה שקורא ומקנא...
אני, עבדך, כורע ברך ומשתחווה לפניך בתפילה, פורש את תחנוניי אליך, הו, כל יכול, בבקשה אחת בלבד (לרגע זה:)):
קצת כישרון, גבר, הרי יש לך מספיק, ואם יישאר עודף אני מבטיח להחזיר לך אותו בשמחה אחרי שאתפגר.
ותדע לך, בורא עולם, אם לא תיתן לי מעצמך, אני לא אהסס למכור את נשמתי לשטן (כבר פורסם מכרז) בשביל אותו קמצוץ זעיר מהזהב הזה, מהיכולת המופלאה, האלהית, ליצור משהו טוב, ומצידי אתה יכול ללבות את האש בגיהינום החל מרגע זה,להסיק את התנורים, להשחיז את הסכינים, להכין את הגחלים למנגל, כל מה שבא לך...
ממש לא אכפת לי,
לא מזיז לי בכלל,
מכסימום אבקש בצוואה לקבור אותי עם מטף בתוך ניידת מכבי אש.
אוף איתך אלהים, אוף איתך.
אני מפחד למות כמו רואה חשבון, טובע בים של מספרים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
