שובר את הראש

"אתה מבין?"

"לא, אבל זה לא חשוב, אני רגיל."

"שם אני מסתתרת כשאני מפחדת."

"מפחדת ממה, גברת רוזה?"

"אין צורך בסיבות בשביל לפחד, מומו."

(אמיל אז'אר, "כל החיים לפניו")

מאז שפוטרתי, יש לי המון זמן אותו צריך למלא. עבדתי כל כך קשה בשנים האחרונות וב"ה אין לי דאגות ממש אז החלטתי שהנחיתה למקום העבודה החדש (אני לא באמת מובטל) תהיה רכה יחסית, וחוץ מזה, לא הכל תלוי בי...

כאדם שאוהב לבחון גבולות ולפרוץ מסגרות יש לי בעיה מסוימת כשהן נפרצות לגמרי, (אני חושש שגם בנישואין זה קצת ככה, חיזרת אחריה וחיזרת אחריה אבל כשהיא כבר מסכימה...) ככה זה בחיים, המאבק לחופש הוא המעניין, אבל החופש עצמו? שיעמום טוטאלי. אז אני קורא בפעם השניה את הספר הזה, שהבעיה אתו היא שהוא כל כך טוב שזה נגמר מהר מדי.

וגם כותב את הפוסט המכובד הזה.

וגם ראיתי את "מועדון קרב".

כרגיל, יש לי מין סוג של בעיה עם הוליווד, לרוב התוצר שלה מרגיש לי מזוייף, לכן אני לא רואה הרבה סרטים.

דבר ראשון אני לא מצליח להבין מה פתאום מיסטר בראד פיט (אם אני מכיר את השם שלו הוא כנראה ממש מפורסם) מחלק לי דעות על כניעה לתכתיבי הגלובליזאציה, נו באמת...אתה?

אני גם לא מבין איך הבמאי או המאפר או מי שלא יהיה איפשר לשחקן שאמור להטיף לאנרכיה להסתובב כל הסרט מגולח לגמרי ועם ג'ל בשיער כל הזמן, המממ...גם כשהוא חוטף מכות, כל שערה במקום, הפלא ופלא... אחי, אתה מטיף לאנרכיה או לאיזו אופרת סבון?

אני חושב שהוליווד היא בעלת יומרה, ואולי לכן היא מלוקקת כל כך, וזו תמיד הבעיה שלי עם אנשים בעלי יומרה, מותק, זה קשה גם ככה להיות אתה עצמך אז מאיפה האנרגיות להיות מי שאתה לא?

או מה שאתה לא?

הבנתי שאותו בחור החליט לשחק אותה כאילו הוא אכילס, וזה כבר יומרני להפליא, לערימת היצורים ששיחקה שם יש בכלל מושג מי זה הומרוס? הם מתיימרים לשחק את המיתולוגיה היוונית באנגלית עם מבטא ניו יורקי?

השתגעתם כולכם חבר'ה?

וזה מביא אותי לבעיה עיקרית שלי עם אותו בראד פיט.

הבעיה היא שהפרצוף המעצבן שלו מזכיר לי את הגבר היחיד שבאמת ניתן לומר שהיה בו יופי מסויים (עשרה קבין יופי ניתנו לעולם ואת כולם לקחו הנשים), אני מתכוון לקורט קוביין כמובן, עם עיני הזהב והחיוך המדהים שהוא הרביץ ה- Un Plugged, ההופעה שעדיין לא ברור אם הוא היה שם על תקן של זמר ששר או חזן שמתפלל, או בכלל בתור קברן של עצמו...

כל היתר זה חיקוי עלוב ואני אישית מתעב חיקויים.

אבל, כמו שאמר קורט קוביין זצק"ל זיע"א בעצמו: "Never Mind"...

"מואיז הוא שם יהודי", אמר..."הפקדתי בידייך את מוחמד, גברתי...אינני רוצה בן יהודי, מצב בריאותי אינו מאפשר זאת...אני ערבי, מוסלמי אמיתי והיה לי בן באותו מצב...מסרתי לך אותו במצב תקין...אני מרשה לעצמי להודיעך שאין באפשרותי לשאת בהתרגשויות כמו אלו...יש לי אישורים רפואיים המעידים על כך, המאשרים על כל צרה שלא תבוא, שאני אדם נרדף."

"אם כן, האם אתה בטוח שאתה לא יהודי"? שאלה גברת רוזה בתקווה.

אני חושב שאולי הבעיה שלי עם סרטים נובעת מכך שאוגוסטינוס חי אי שם בשלהי האיפריה הרומית, אז עדיין לא המציאו את הקולנוע...

אבל בעצם גם לא את הגיטרה החשמלית :)

הסרטים היחידם שאהבתי באמת הם טיטוס עם אנתוני הופקינס, שתיקת הכבשים, רק החלקים עם...אנתוני הופקינס, ועליסה בארץ הפלאות....

פעם ראינו, אחותי ואני, חלק מסרט בריטי על בחורה שגוססת מסרטן, אז היא מכינה קלטות של עצמה כשהיא עונה לאבא שלה כדי שיהיה לו עם מי להתווכח...אבל אין לי מושג מה השם של הסרט.

מעבר לזה - גורנישט.

אם אתם מכירים סרטים באמת טובים, אשמח לשמוע...

"היא כבר בכלל לא יהודייה ולא שום דבר אחר...וגם אתה כל כך זקן שהגיע הזמן שאללה יחשוב עליך ולא אתה עליו. הלכת לבקר אותו במכה, כעת שיטריח הוא את עצמו. מדוע שלא תתחתן בגיל שמונים וחמש כשאתה לא מסכן שום דבר?"

"ומה נעשה כשנהיה נשואים"?

"תרחמו זה על זה, לכל הרוחות. הרי בשביל זה כולם מתחתנים."

איך אמר החכם מכל אדם, "סוף דבר, הכל נשמע"...