יש בנשמה שלי משהו מוזר, היא מזכירה לי מין סיר ענק שהכל מתערבב בו ומתחמם, ואז, ביום אחד, ללא כל התראה, משהו שם משתנה והמים זולגים להם החוצה, רותחים ושורפים בדרך... זו הסיבה שהבלוג הזה קיים, ד"א...
ומיזה כמה שבועות מתבשל אצלי משהו לא נעים וזה כבר מתחיל להלחיץ אותי.
הכל החל בליל שבת חול המועד, כשדיברתי בסוכה עם בן אדם מאד מאד חכם וידען, ודתי, והסכמנו שנינו, שדי ברור שהיהדות איננה מבוססת אל משהו רציונאלי. במחשבה שקולה, היהדות אולי לא ממש שקר אבל היא ודאי אינה מייצגת אמת "טהורה", מתמטית, כזו שאי אפשר להתעלם ממנה. יש פשוט יותר מדי בעיות.
גם הסכמנו, שאף אחד לא העז לכתוב דבר כזה.
מה שמגוחך כאן הוא שאני מודע לכך כבר מיזה שנים, אבל רק עכשיו התחלתי להבין את המשמעויות של קביעה כזו, באמת אפשר להמשיך לשמור תורה ומצוות, אבל כל העולם הדתי שלך מתרסק ואתה מוכרח לבנות משהו חדש לגמרי.
חדש חדש
לגמרי לגמרי.
וזו, ממבט לאחור, הייתה הנקודה בה התחלתי להתעצבן. כי, לכל הרוחות, מה בעצם התחדש כאן?
הרי הנסיונות למציאת מתודה ברורה לאמת כבר החלו לפני כ- 300 שנה, והדברים פורסמו ונודעו, את הספרים אפשר לקנות בסטימצקי, זה "בלי סודות". לא מדובר במחשבות של ר' נחמן על איך ייראה המשיח (התשובה- פחות או יותר כמוהו...), הספרים התפרסמו, הנקודות הובררו,
אז בעצם, למה אף אחד לא מדבר על כל זה?
למה ה"עולם החדש" לא נברא זה מכבר?
לכל הרוחות והשדים, הרי היו מספיק אנשים ורבנים חשובים שהתעסקו בפילוסופיה וידעו, אז למה הם שתקו?
ואם הם חשבו שיש להם תשובות- למה הם לא אמרו?
מחרפנת אותי המחשבה שיהודי ענק כמו הראי"ה, בנה עולמות על גבי עולמות, החילונים הם מעלמא דתוהו ולכן הם נעלים על הדוסים, ועם ישראל ככה, ועם ישראל אחרת, פשוט בא לי לבוא אליו ולומר לו ברורות: האם בכל "הש"ס הלבן" טרחת ולו פעם לספר למישהו את העובדה הידועה לך, שרציונאלית כל עולמך מבוסס על על כלום, בעצם? אם אתה לא כל כך יודע שהיה מעמד הר סיני, או אולי, אם אתה יודע שכנראה לא יכול להיות שקיים מעמד הר סיני (הרמב"ם כבר רומז לזה)- אז על מה אתה מדבר? יש דברים חשובים יותר שצריך לסדר. תסביר לי קודם מזה תפילין ושבת ואחר כך נמשיך לאומה הישראלית על שלל גווניה...
הרב סולובייצ'יק, מאהובי נפשי, יושב ומבכה את בדידותו כאדם דתי, וכמה הוא מסכן, והוא צריך ברית עם אלהים, וכמה קשה...רחמנות, אבל למה לא היה לו האומץ לומר ברורות: צריך לבנות עולם דתי חדש. מה שסיפרו לנו בבית הספר כבר עבר זמנו!
למה לא לדבר ברור, במלים פשוטות? למה להתפתל?
אין לי בעיה עם זה שפאן זה הוא לא עיקר עיסוקם, והראי"ה העדיף קבלה ומיסטיקה, והרב - פילוסופיה אכזנציאליסטית, וכל היתר- לא יודע מה... יש לי בעיה עם העובדה שאין להם אומץ להודות בפה מלא שקיימת בעיה ושצריך להתמודד איתה.
אם אתה דתי ברצינות אתה לא יכול לעשות צחוק!
אין לי שמץ של הבנה למה אני, רואה חשבון עלוב, משורר גרוע וסתם אחד שתקוע בחיים, צריך לבנות לעצמו עולם דתי חדש מאפס, רק בגלל עצלותם ורשלנותם של אחרים. הם קיבלו משכורות כדי להגות וללמוד, אני עושה את זה על חשבון העבודה, השינה, והספר שאני רוצה כבר לגמור ולא מספיק.
ובעיקר- אני לא מתיימר להיות מישהו חשוב, ואחרים כן.
הוד מעלתו האדמו"ר יושב ואוכל געפילטע פיש- בטוח שבכך הוא מתקן את כל העולמות כולם.
הוד מעלתו הרב יושב וחוכך בדעתו אם ארץ ישראל היא בבחינת אלהות או שלא לגמרי.
חבירו בודק לאיזו מפלגה צריך להצביע ואיזה עסקן יתמנה לתפקיד כזה או אחר.
בתחת שלי המפלגות שלכם, בתחת שלי ארץ ישראל ובתחת שלי הגעפילטע פיש, שמישהו יאמר ברור, יסוד היסודות, קדש הקודשים לא מסודר ואתם מתפלפלים פלפולי הבל!
נמאס לי מהעמימות הזו שכולם נדרשים לה, מחרפנת אותי ההבנה שבמשך כל כך הרבה שנים, אנחנו פשוט מתעלמים, מטאטאים הכל מתחת לשטיח, וחמור מכל: מרשים לעצמינו לשקר את עצמנו.
באותו ליל שבת פשוט התפוצצתי והודעתי שמבחינתי יש שני סוגים של רבנים:
הרב הטיפש- זה שבכלל לא מודע לכך שיש בעיות.
והרב השקרן- זה שיודע ומשחק משחקים.
היו שם כמה אנשים שפשוט בלעו את הלשון לכמה שניות.
המסקנה שלי מכל זה הייתה שלעולם לא אסמוך יותר על אחרים. אני יושב עכשיו ולומד דקארט ושפינוזה, מההתחלה, לפי הסדר, עם מראי מקומות ופירושים, ובע"ה אמשיך הלאה, אבין בדיוק את הנקודות ואבנה לי, אם ה' יעזור, עולם חדש, מתוק יותר, שמח יותר ומלא בעבודת ה'.
והאדמו"ר מצידי יכול לעבור לתקן את נשמת העוף ותפוחי האדמה, והרב ימשיך לחשוב כמה משפחות שכולות שווה הדגל וחבירו ימשיך לשחק בפוליטיקה מגעילה, אבל אני מה אכפת לי, בעצם הנסיון ליצור משהו בטוח שאצא אדם גאה פחות שיודע שהוא לא הכל מבין ויודע, וזה כבר טוב, מעבר לכך אין בי יומרה.
ככה זה, אלהים לא עושה לי הנחות אז גם אני לא עושה לו הנחות...
צינזרתי את עצמי כמה וכמה פעמים, אתם רק יכולים לנחש מה היה לפני...