שובר את הראש

לאחר ארבע שנים, כמעט, בהן לא שבתתי בישיבה המדהימה בה למדתי, חזרתי לשבת. התברר לי שכעת לומדים בה כבר יותר מחמשת אלפי אנשים, ומספר בתי המדרש החדשים שנפתחו עומד על לפחות שלושה ענקיים, וכנראה יותר.

אחרי סעודה שכללה חלה עם טחינה וגפילטע פיש (איפה הצמחונות שלי? אבל בבשר לא נגעתי ובין כה זה יותר קמח מדג, ביטול ברוב...), ואחרי שסיימנו ללמוד (סנהדרין), ישבנו לנו קבוצה קטנה של אנשים ופטפטנו. בסופו של דבר הם די התעניינו במהות המקצוע (שעמום טוטאלי) ודברים כאלו, ואני כהרגלי התבכיינתי לכולם על כך שהחברה החרדית לא מסוגלת להוציא מקרבה מעמד ביניים מבוסס ולכן הייתי כנראה בחור הישיבה הראשון שנכנס לפירמה, לפחות בזיכרון של של נשות מחלקת משאבי אנוש לדורותיהן.

מקבץ שאלות אופייניות במשרד:

"אוגוסטינוס אפשר לשאול אותך שאלה?" - "גבר, לא הצבעתי בבחירות."

"אוגוסטינוס אפשר לשאול אותך שאלה?"- "כשאני רואה אותך אני מבין למה החרדים לא מוכנים לצאת לעבוד..."

"אוגוסטינוס אפשר לשאול אותך שאלה?"- "אני חושב שזה כתוב איפושהו...המממ...אחפש היום בערב את המקור או שאשאל את הרב שלי."

"אוגוסטינוס, איזה מין דוס אתה, שומע מוסיקה קלאסית, קורא ספרים..." - "למה בעצם לא?"

אני מודע לחלוטין לכך שהחברה החרדית מתבססת על הרעיון שהתורה היא הדבר המקודש ביותר ביהדות ודוגלת בכך שלימוד התורה הנו ערך עליון, אבל בפועל, הדבר הוא סוד גלוי שלא כל אדם מסוגל ללמוד, ודאי לא כל היום, ודאי לא כל החיים.

כך שעם כל הכבוד לר' חיים מוואלוז'ין...

אני חושב שאדם צריך ממש לשקר לעצמו כדי לחשוב אחרת, כמו גם כדי לחשוב שמדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה וגילוי כס ה' בעולמו (אלא כם כן כס יכול להתבאר כאסלה :)), שהרבי (שליט"א או זצ"ל?), הוא המשיח, ששבתאי צבי (שליט"א או זצ"ל?) הוא גם המשיח (אנשים האמינו בכך ברצינות יותר ממאה שנה לאחר מותו), וגם ר' נחמן כנראה, ושבית המקדש השני נחרב באמת בגלל שנאת חינם ושעמד על תילו ארבע אות ועשרים שנה, על כל זה נאמר:

"נו באמת..."

הרעיון היחיד על המשיח שקראתי עליו בזמן האחרון ושמצא חן בעיניי הוא שר' נחמן אמר שהמשיח ילחין מוסיקה. את זה דווקא אהבתי. יאללה, שיבוא כבר המשיח! או שיצלצל!

בהמשך השיחה טענתי באוזני חבריי שההנהגה החרדית כל כך לא קשובה לצרכי האנשים, כל כך לא תומכת וכל כך מתעקשת להמשיך ולהיות שבויה במתודולגיות העקרות בהן היא נאחזת, שממבט מרחוק- הכל נראה פשוט מופרך. פתטי.

גוליבר בארץ החרדים.

אוגוסטינוס בארץ ליליפוט.

רק שאז הם שאלו אותי את השאלה הקשה מכל- תכל'ס, לאן תשלח את הילדים שלך ללמוד?

אופס, לא נעים, אין לי תשובה.

מעוררת בי חלחלה המחשבה שאשלח את בני לישיבה בה ילמדו אותו שאסור לו לחשוב, פחות מטרידה אותי העובדה שהוא לא ילמד לימודי חול-ברמה של הבגרויות בארץ ניתן להשלים אותן ממש בקלות, המון חברים שלי יוכיחו, אבל עדיין...הסגירות הקיימת במסגרות החרדיות ה"קלאסיות" היא נוראה. מזכיר לי את רוסיה הקומוניסטית (אבל בלי קג"ב וגולאגים, תודה לאל). חיים אגב בדיקה תמדת של "מה יאמרו עלי" הם חיים ריקים, ללא תוכן אמיתי ובעיקר- משעממים. חיים שלא שווה לחיותם.

מאידך, לחשוב שאשלח אותו לישיבה או לתיכון שאחריה יילך, במקרה הטוב, לישיבת הסדר, מכניסה אותי לקטסטרופה של ממש.

דוגרי, אני לא ציוני ולא חושב שטוב למות בעד ארצנו בגבולות ההבטחה, ועוד יותר דוגרי, רמת לימודי הגמרא שם מזעזעת. כל פעם מחדש אני נותר מתוסכל מהרמה הנמוכה שמפגינים חבריי הטובים שלמדו בישיבות הסדר, זה פשוט נורא. פשוט רע. (אבל לא אומר להם את זה- למה סתם לפגוע?)

דווקא "מרכז" היא ישיבה נהדרת רק שאני לא "שם". פשוט לא "שם". וגם לא אוהב את מורשת הרב צבי יהודה.

בסוף אמרתי לחבריי הטובים שאני עדיין צעיר ואופטימי ושבע"ה עד אז, או שייפתחו מוסדות לאנשים שלא מעוניינים להגדיר את עצמם, או שאני אפתח מוסדות לאנשים שלא מוכנים להגדיר את עצמם, או ש...אלהים יודע...אולי בסוף כולנו נמות מפצצת אטום והוויכוחים יימשכו שם למעלה עד אין קץ, עד אין סוף. 

ישעיהו יפייפה. השפה שלו מכניסה בי חשק לכתוב. לכתוב משהו...טוב!

הפנים שלי מסמיקות מרוב קנאה בו. במלים שלו, בחיות ובזרימה, הכל שם כתוב כל כך נכון, כל מילה-פנינה!

אבל עדיין קהלת הוא המלך.

זה שכתב את קהלת הוא בן אדם דגול. אם יום אחד תפגשו אותו, תודיעו לי? (בערך הסיום של "הנסיך הקטן")

בבקשה...

השעה כבר אחרי שלוש וברקע מתנגת הרומנסה (השניה?) של בטהובן לכינור ותזמורת, שנים שלא שמעתי אותה...ואיזה כנר גרוע!

ועכשיו העיבוד לתזמורת של "תמונות בתערוכה" של מוסורגסי- איך אפשר? זה כל כך לפסנתר! לא חבר של "קול המוסיקה" יותר.

שבוע טוב