שובר את הראש

מתחת לטירת הברבי שבנו הוריי בקצה של עיר הקודש והזבל, עומד לו הגן היחיד בעיר.

האמת היא שהעירייה הרסה אותו לפני לא מעט שנים, אבל אז הגיע מליונר מפורסם ושיקם אותו מחדש.

התוצאה - דייטים.

המון דייטים.

עם ערב, תופסים הזוגות את הספסלים המיותמים ורחש השיחות תופס לצרצרים את הבמה ואת תשומת הלב.

כיוון שכמעט בכל יום אני עולה במעלה הגן לטירת הדממה, שמתי לב, ולא פעם אחת, לתופעה מעניינת במיוחד.

כלל לא משנה אם הוא לבוש בחליפה וכובע, והיא בנעלי עקב ושמלת נשף, או שהיא דווקא בחצאית עד הריצפה והוא במין מכנסי בד וסנדלים תנכיו"ת, בכל מקרה, כמעט תמיד, הוא זה שמדבר, הוא זה שמחווה תנועות בשתי ידיו, הוא הדומיננטי, לעומת שפת הגוף שלה שנראית מעט כנועה, מסיטה עצמה לעברו.

עכשיו אני מבין למה הוא זה שמזמין, כי באמת, אם רק אתה מקשקש אז לפחות תן לה איזה פיצוי, מה שגרם לי לחשוב שאולי עדיף בכלל להציע לה עיתון, "קחי נשמה, שלא תשתעממי כשאני טוחן לך בשכל"...

:)

האמת, לא מוצא חן בעיניי הסיפור. אולי, בסופו של דבר, הכל סובב לו תחת השאלה היחידה: מה אתה בעצם רוצה ממערכת יחסים? מקשר?

האם אתה רוצה מישהי שתקשיב לך, שתבין אותך, שתיתן לך את הסיבה לחיות, או שאולי אתה רוצה דווקא להעניק, לתת, לתמוך, להקשיב?

פעם קראתי באיזשהו מקום שאדם הופך למבוגר ברגע שעומדת בפניו בעיה מולה הוא חייב להתמודד לגמרי לבדו.

אני חושב שאדם הופך בשל לזוגיות ברגע בו הוא מגיע לדייט במגמה של יותר לקבל ולהקשיב ופחות לדבר ולספר.

כשהרצון שלו הוא שבסופו של ערב, גם היא תצא עם חיוך.

תמיד אומרים שבן אדם חכם לא מתבייש לומר: "אני לא יודע", כי ככל שאתה יודע ולומד יותר, כך אין לך שום בעיה להודות שיש דברים אותם אינך יודע.

אולי גם כאן זה ככה, אם אתה אדם עם "תוך", עם אישיות מבוססת וטוב לך עם עצמך, אין לך שום בעיה להודות בעובדה שאתה לא מושלם, ואין בכך שום בושה. ולכן אתה מוכן לקבל יותר, לחלוק יותר, להקשיב ולשתף, כי אולי יש לה זווית ראיה אחרת ושונה, ואולי אצלה הרגשות משחקים מעט אחרת.

צריך לדעת לצאת קצת מה"אני" ולצמצם אותו מעט כדי ליצור "אנחנו".

כמו שזו מ"סיפור אהבה" (לעזאזל, שכחתי את השם שלה) אמרה: "אם הייתי מושלמת, נראה לך שהייתי יוצאת איתך?"

מרגיש לי ממש מוזר, אבל ככל שאני מדבר יותר עם חברים, ומתמודד עם דברים, אני שם לב לכך שבסופו של דבר- הלב הוא זה שנותן את הטון.

אחרי שקשר לא מצליח, אנחנו אוהבים "לשיים" (לתת שם), לספק הסברים לעצמנו, "לא הייתה התאמה", "היא לא נראתה טוב", "לא חכמה מספיק" וכו' וכו', כיד ה' הטובה עלינו.

תכל'ס, אני חושב שכשזה קורה הלב שלנו יושב לו באיזשהו מקום וצוחק לו צחוק סרקטסטי וציני במיוחד.

כי בסופו של דבר זה או שהוא רוצה או שלא, ולא יעזרו כל ההסברים של חברים וקרובי משפחה, שהיא ממש מתאימה לך ועושה לך טוב, ואתה יושב ומשכנע את עצמך שכן או שלא, ונשאל עוד מישהו, ונחשוב עוד כמה ימים, זה סתם בולשיט שאנחנו מאכילים את עצמנו, בסופו של דבר הלב פשוט מודיע לך מה עומד לקרות ושלום על ישראל. 

לכן, כבר כמה שנים, כשאנשים שואלים אותי שאלות או מתייעצים איתי (זה לא קורה הרבה, וטוב שכך), אני פשוט מנסה לחשוב יחד איתם מהו הדבר אותו באמת הם רוצים ואז כבר אין הכרעה והם לא צריכים יותר עצה. הם כבר יודעים מעצמם.

לפני כמה שנים חבר שלי רצה ללמוד ציור אבל בלי מודלים בעירום, ובמקומות הטובים באמת לא הסכימו לשמוע על זה. והוא ישב וחשב מה לעשות. אז אחרי שמצאתי סוגיה מפורשת בגמרא על כך, אמרתי לו, תראה גבר, בסופו של דבר, אם אתה באמת מין כזה גאון באמנות וציור, אז הלב שלך יוליך אותך למקומות הטובים באמת, כן הלכה או לא הלכה, ואם אתה לא כזה גאון אז באמת למה לעזאזל שתלך ותצייר בחורה שנאלצה להיות מודל בשביל קצת כסף?

קשה לי לבטא את זה, אבל נראה לי שלפגוש בן אדם טוב זו זכות.

ספסל בגינה

בחורה יושבת ו-

רוצה הביתה

פתאום בא לי רעיון גאוני, אפשר לשים מכשיר הקלטה תחת הספסלים או לידם. זה בטח יהיה מזה מעניין לדעת על מה אנשים מדברים ביניהם, אפשר לעשות ממש מחקר על זה, מה נושא השיחה בדייטים אצל חרדים, דתיים לאומיים, לראות התפתחות בקשר אם הם חוזרים לאותו מקום ועוד דברים חולניים בסגנון...

ווואלה, אני גאון! :)

12/11/2007

טוב, אז בעקבות פרת משה אני מצרף שני שירי הייקו נוספים על דייטים:

נערה בדייט

הלואי והספסל היה

ריק לצידה

וגם (אבל פחות מוצלח)-

גלים ריקנים

ירח סתמי עולה

מרגיש לו כנ"ל

ההייקו(אים) הנ"ל לא מצאו חן בעיני רבים...אני מוכרח להפנות לשני שירי הייקו שכתבה Free Mania.

מומלץ בחום.

אני אישית נותרתי חייב...לפחות בינתיים...