שובר את הראש

נראה לי שהגיע הזמן לסדר את העניינים...נהיה פה קצת בלאגן וכבר כמה אנשים התחילו לצעוק פויה...

הייקו, למי שלרגע התבלבל, הוא מין עינוי יפני מקורי במיוחד. במקום לעשות חראקירי כך שהסוף יבוא מהר, אתה מנסה לכתוב שיר קצר בן שלוש שורות בדיוק. אם הצלחת-אתה משוחרר. נשמע קל, נכון?

אבל,

בגלל שהשפה היפנית מלאה בדימויים, הציפיה ממשורר הייקו טוב היא לכתוב מין תאור טבע כלשהו שיעורר אסוסיאציות נוספות. כך לדוגמה, הביטוי "שמי מערב" או "קול הקוקיה" יגרמו ליפני המשכיל (לא קוזו אקמוטו) למחשבות על המוות ולהרהורים נוגים ועצובים...

ככה זה ביפנית, קמיקאזי או לא קמיקאזי?

דבר נוסף, להברות מרכיב משמעותי ב"מוסיקה" של המלים, לכן קיימת דרישה נוספת ממשורר הייקו טוב- לכתוב שיר קצר בן שלוש שורות, עם איזכורי טבע שידמו מצבים נפשיים ו-

במספר הברות קבוע. 5-7-5. לא פחות, לא יותר.

כיוון שההטעמה של הברות בשפה היפנית שונה מההטעמה של ההברות בשפות המערביות, הייקו בשפות אחרות לא מוכרח לשמור על מספר ההברות במדויק, אם כי בהחלט כדאי לנסות, אחרת כל שלוש שורות טריוויאליות יהפכו להיות הייקו...  

לכל אוהבי האמנות המודרנית שהחלה עם כניסת האימפרסיוניסטים בצרפת בסוף המאה ה- 19, המקור התרבותי לשינוי בציור הגיע מהיפנים, איך לא. הנקודה היא שהיפנים יצרו רישומים "פשוטים" וחיים של האוביקט, זאת לעומת הציור המאסיבי והקודר של האמנות האירופאית. אחת הדוגמאות הידועות לעוצמת החדירה היפנית לאמנות במערב היא העובדה שוואן גוך (שלא היה אימפרסיוניסט בלא מובן המילה) הנציח רישומים אלו בחלק מציוריו הפחות קודרים ועצובים (אם אני לא טועה מהתקופה שלפני האישפוז אבל אני לא מתחייב). חיתוכי העץ היפניים של הר פוג'י (כן, כמו הפילם, זהו ההר המקודש ביותר ביפן) "נחטפו" על ידי האמנים האימפרסיוניסטיים, כמובן עד שאלו ממתו מסבל וממחלות... 

וזה מתקשר גם כן להייקו.

אי אפשר להביע הרבה בכ"כ מעט מלים. זה פשוט בלתי אפשרי.

לכן, החוכמה היא לגרום לקורא שיר ההייקו להמשיך בעצמו את החוויה, לגרום לו לדמיין! בדיוק כמו שצייר יפני שיכול היה לצייר רק חלק מהר בציפיה מהמתבונן שימשיך את העבודה בדמיון.

אקיצר, תשכחו מסגנון דוסטוייבסקי וטולסטוי, משיר השירים ומכל דבר אחר, כאן החוכמה היא לתאר בצורה בהירה, במשיכת מכחול זריזה ככל האפשר, בדיוק את מה שאתם רוצים, להגיע מיד לנקודה...אבל, צריך גם ליצור איזשהו עומק כי אחרת זה סתם עוד משפט שחילקתם אותו לשלוש שורות... חישבו על אבן שאתם זורקים למים שיוצרת אדוות מעצמה...על תגובת שרשרת הגורמת לפיצוץ אטום...על אלהים ששכב עם מריה והביא לנו את ישו...:)

אני מתאר לעצמי שעכשיו אף אחד כבר לא חושב שלכתוב הייקו זו משימה קלה.

אתם צריכים לכתוב כמעט הכל בכמעט כלום.

למטה ניסינו, פרת משה, Free Mania, B-100 וגם אני, לכתוב הייקו על בחורה או בחור בדייט.

היו המון טענות ומענות וויכוחים מעניינים. חלק מהתוצאות, לפי שעה, הן:

גינה קטנה

שני פנסים כבים

מדברים

המון אנשים אהבו את השיר הזה (מספר ההברות בו אינו מקביל ל- 5-7-5. למי שמתכוון לפנות ליועץ המשפטי לממשלה בעניין, אציין כי המשוררת הודיעה על כך מראש, אם כי באותיות קטנטנות ובקצה הדף, ותאמינו או לא, לפשע הספציפי הזה אין קשר לאולמרט. ממש במקרה). אני מרשה לעצמי לומר עליו כמה מלים.

בשתי השורות הראשונות יש קשר, אחד ממשיך את השני, התחלנו בתאור הגינה והמשכנו בפנסים שבו, אבל בשורה השניה טמון עומק נוסף שנובע מהדימוי שעובר לנו בראש בין שני המיתדייטים לבין פנסים כבויים...

מושלם. 

אמנם הקשר היחיד בין 5-7-5 לשיר הוא שאין כל קשר...

אבל מושלם.

(אני פונה בזו בעתירה ובתחנונים לגברת שתתקן את השורה השלישית...)

אפשרות נוספת (אם כי פחות שווה לדעתי):

פנים סתמיות

הכל בה רגיל מדי

רוצה הביתה

B-100 טען שהשיר מכאני מדי, חסר "טעם". פרת משה הוסיפה שעדיף היה לשנות בשורה הראשונה מ"פנים" למשהו קצת פחות בנאלי ויותר עמוק, אבל בינתיים העסק תקוע.

אפשרות נוספת (ואחרונה, לא נעים לשגע אתכם...)

נערה בדייט

הלואי והספסל היה

ריק לצידה

רוב האנשים לא אהדו במיוחד את השיר. קיינישקה טענה שהוא מעט מאולץ. פרת משה הוסיפה שהשיר מתאר את מה שכותב השיר חושב ולא ממש את מה שהנערה מרגישה. דוגרי - צודקת.

מנגד, יש בשיר הזה קצת חוש הומור וזה משהו שאף פעם לא מזיק.

היו עוד המון אפשרויות וואריאציות אבל הפוסט הזה הוא לא תפילת מוסף של ראש השנה וגם לא הושענות.

מי מכם שמעוניין לנסות את מזלו-רק תודיעו!

בהצלחה.

ד"א, אני לא מומחה בכל הדברים עליהם כתבתי, מעולם לא למדתי אמנות או ספרות כך שאם טעיתי- אתם מוזמנים בכיף לתקן ולעדכן. 

אוגוסטינוס לא מתיימר להיות מושלם :)

עוד עדכון קצקצר...

נזירי הזן היפנים, שהיו ברובם כותבי הייקו נפלאים, אימצו להם מנהג לעת זיקנה, כשהרגישו שבא יומם, לכתוב שיר הייקו על ההרגשה...

אם זה מין סיכום קצר של החיים, סתם רגשות שעלו בהם, ואפילו מחאה כנגד המוות.

חלק משירי הייקו הנפלאים ביותר חוברו כך, ויש ספרבעברית שתרגם את חלקם. קוראים לו "אומרי שיר על סף המוות" בתרגום של יואל הופמן.

חלק מהסיפורים מתארים כיצד כתב הנזיר הזקן את השיר ליד תלמידיו  ובכך יצאה נשמתו (לא באחד...).

שווה, לא? 

גם ידידנו B-100 הוסיף שלושה שירי הייקו לחגיגה. מעולה!

בנוסף, הוא הוסיף ידיעה מעניינת.

גם אלהים (אין הפניה, אלהים לא פתח חשבון בישראבלוג עדיין) הצטרף לחגיגה וכתב לנו הייקו על הדייט שלו איתנו, או אם נדייק, שלנו איתו:

שמע ישראל

א-דוני א-לוקינו

א-דוני אחד

המממ...אני מוכרח לציין שמדובר בהייקו גרוע במיוחד :)

גם רק אור הצטרפה והוסיפה לנו מין סוג חדש של הייקו- הייקו מחורז.

היא נפלאה.

תראו מה נהיה לנו פה!  :)