שובר את הראש

חורף בחוץ, האוויר נעשה לפתע נקי יותר, הלב עדיין מתקשה להאמין שהתקופה האהובה עליו כבר כאן...לא רק "בקרוב ממש"...

כל מיני דברים עולים לי בראש כשחושבים על "חורף"...

מוסיקה

הרבה פעמים נראה לי שרק בחורף הרגשות הם אמיתיים, לעומת הקיץ שאז הם "צל" של עצמם...לכן, מטבע הדברים, מוסיקה, בכלל, מתאימה יותר לחורף.

מצד שני, מוסיקה טובה היא מוסיקה שמתאימה לכל זמן ועת כי לה יש תמיד חפץ תחת השמים...(בערך קהלת)

אז ניסיתי לחשוב על מוסיקה שהיא אולי לא הכי טובה בעולם, אבל ההקשר האמיתי שלה הוא החורף.

יכולתי כמובן להזכיר מוסיקה שהכותרת שלה היא חורף (ארבע העונות של ויואלדי, עונות השנה של צ'ייקובסקי), אבל זה לא מרגיש לי אמיתי...סתם הדביקו כותרת.

המחשבה הראשונה שלי על מוסיקת חורף היא הקונצ'רטו לכינור של סיבליוס. לא מוסיקה "גדולה", אבל יש ביצירה הזו יופי עוצר נשימה, סיבליוס בא מפינלנד והאווירה בקונצ'רטו הזה ספוגה כולה בריחות של גשם ויערות רטובים, של עמידה מול שקיעה בקור המקפיא...

יש לי שלוש הקלטות של הקונ'רטו, הדיסק הראשון עם אייזיק שטרן, ביצוע מאד "מרגיש", אבל שטרן כבר זקן ויש לו את החוצפה לזייף בלי סוף...הוא ממש מתאמץ בעלייה...

ההקלטה השניה היא עם פרלמן שקשיים טכניים אמנם לא מטרידים אותו, אבל מאידך, הוא קצת מתבלבל בין מוסיקה קלאסית (שאני אוהב) לחסידית (שאני מתעב), הוא פשוט מתחזן לו את המוסיקה וגם זה צורם...

השבוע קניתי הקלטה שלישית, עם יאשה חפץ. ובכן, הבן אדם מנגן כמו אלהים בכבודו ובעצמו, תארו לעצמכם משחק כדורגל, בקבוצה יש כל מיני שחקנים, אחד שחקן טוב, השני מעולה, אבל שחקן גאון הוא שחקן שהגוף שלו כאילו נברא לתנועה על המגרש, שהמצב הסטטי שלו זה ריצה לעבר השער...

יאשה חפץ הוא כנר כזה, הוא פשוט עושה מה שמתחשק לו עם הכינור, והצליל שלו, כמו שאני אוהב, קר כקרח, אבל אני עדיין לא בטוח שהוא גם מוסיקאי גדול כמו שהוא כנר ענק...

מה שבטוח, קר שם בחוץ...והחיים הם לא קיבוץ...

המחשבה השניה שלי על מוסיקה של חורף היא closing times של Tom Waits, גם כאן, לדעתי הוא לא גאון מוסיקלי, השירים שלו לא זורמים בטבעיות של, נניח, הביטלס, אבל יש לו שם כמה שירים ממש טובים (מרת'ה, מס' 6 הוא המועדף עלי), ויש לו מין קול בריטון עמוק שכזה...תארו לעצמכם את סבא יושב על כורסה ליד האח המחממת ומספר לכם על המכבים ונס חנוכה לקול פיצפוצי הנרות וריח הסופגניות...ויורד גשם בחוץ שמרטיב את החלונות ואתם מצטופפים ליד חום התנור...והקול שלו עמוק, כמו צ'לו כזה...מחמממם..

בגדים

אני לא ממש סובל את הצורה שאנשים מתלבשים בארץ הקודש. נראה לי שכל ירושלמי ממוצע יודע להבדיל בין חוצניק לישראלי מראיה בלבד- לפי הבגדים. זו עובדה בדוקה, ישראלים לרוב לא מתלבשים טוב.

האופנה הישראלית נעה בין המשמים למוגזם. או שמתלבשים בחוסר טעם, או שבטעם רע.

לא יודע למה.

בגדים רעים הם בגדים שמשעממים את העין או, לחילופין, שדורשים ממנה יותר מדי תשומת לב. לכן גם אדם שמקפיד ללבוש מותגים אינו מבטיח את עצמו מכלום. כי יותר מדי זה גם רע.

"נזם זהב באף חזיר-אישה יפה וסרת טעם".

לפעמים נראה לי שאנשים יותר מדי מתקשטים כאן, קשה למצוא בגד שגם ייראה טוב ועדיין לא יהיה מצועצע.

וגם עשוי מבד טבעי, כותנה, צמר, פשתן או משי. אני לא סובל לייקרה ופוליאסטר וויסקוזה...

דוגרי, ברגע זה אני ממש שמח לא להיות אישה, כי הקטע הזה של חצאית מעל מגפיים כל כך לא מוצא חן בעיניי, אם כבר אז עדיף בהרבה מכנסיים. (ואל תספרו לי שזה אסור לפי ההלכה כי זה שקר, זה אסור לפי החברה.)

מה שלא יהיה, השגעון שלי לחורף זה הוא בלייזרים. אם בחורף שעבר התאהבתי בסריגים, הרי שהשנה אני בוהה בבלייזרים בהתמוגגות על. זה יפה כל כך, ונוח...

ספרים

האמת היא שבאופן אישי אין הבדל משמעותי מבחינתי בין העונות, חמצן נושמים כל השנה...

הספר היחיד שמעלה בי הרגשה של חורף בכל זמן הוא ספר השירים של דוד פוגל, כדאי לקחת בחשבון שהעברית שלו היא "אשכנזית", מאד ייחודית ולא פשוטה, מזכירה את בתי האבן הערביים של טלביה, עתיקים ויפיפיים. 

ביומיים האחרונים היו לי שתי פגישות עבודה מעניינות. אחת מהן הייתה עם חסיד גור, מזוקן, בעל כרס, ציצית מעל החולצה, הכל...

אבל היו לו עיניים אפורות יפיפיות ומבט חכם וחד שריצד מהן...יש לי חולשה לאנשים חכמים, תוך שניה נהיה "קליק". אני מתבדח עם חברים שלי שעד לפני מספר חודשים השפה השניה שלי בעבודה הייתה אנגלית ואילו עכשיו-אידיש...

ואני עומד ותוהה אם לאנשים עם אותו צבע עיניים קל יותר להתחבר אחד לשני, מה נראה לכם?

הייתי מת לעבוד עם אנשים כאלו שהשפה השניה שלי תהיה לטינית...מכירים כומר קתולי שמחפש רואה חשבון?

נראה לי שאני הרואה חשבון היחיד שעבד בתוך שנה אחת עם משקיעים מסינגפור ועם חסידים מבני ברק :)

זה מזכיר לי שמישהי ממש נחמדה מקבוצת המשקיעים מסינגפור אמרה לי שהיא שמעה שיש בישראל המון עולים מרוסיה וביקשה שאמליץ לה על מופעי בלט...היה ממש לא נעים לומר לה שכאן אנשים לא מתעניינים בבלט...מכסימום בסלסה...

(המשפט האחרון מוקדש לזו שהתעצבנה הרגע...)

בימים האחרונים הגעתי למסקנה שאני רוצה למות ביום בו חל יום ההולדת שלי.

דבר ראשון כי אני אוהב שמעגלים נסגרים כמו שצריך, ודבר שני, זה פשוט נראה לי נורא נוח...

לא הייתי רוצה שאנשים יטרחו בחורף או בקיץ ללכת להלוויה, כשהגוף רטוב מגשם או מזיעה...ובסתיו יש המון חגים וזה סתם יהרוס לאנשים את מצב הרוח...(אני אופטימי...) כך שנותר המעין אביב שיש כאן.

נולדתי יומיים אחרי פורים, כך שבתקווה שהמוות יהיה פתאומי ולא מאיזו מחלה שתהרוס לי את צלם האנוש, כולם עדיין ייהנו מפורים ועד פסח מצב הרוח ישתפר וכולם שוב יוכלו ליהנות מליל הסדר. בלעדי...

אם לא שאני יהודי דתי הייתי רוצה שישרפו את הגופה שלי, ההתעקשות הזו לשמור על הגוף נשמעת לי ילדותית כל כך. דוגרי, צריך לדעת לגמור בכבוד.

באת,

היית,

השתדלת לא להפריע, ועכשיו זמן לומר שלום.

מזכיר לי ילד קטן שלא רוצה ללכת לישון.

כל הטקס הזה של הלבשת הגופה בתכריכים והסיפורים האלו...ועוד לקנות חלקת קבר, לא נשמע לי. אתה כבר לא כאן וצריך להפנים את זה.

איך אמר דוויד גרוסמן, "ימתקו לי רגבי עפרי" (יש ילדים זיג-זג).

בזמן האחרון אני לא מצליח לכתוב כלום. תקופת "הפוריות" נעלמה והנה הגיעה לה עונת היובש...זה לא הולך.

ההייקו האחרון שהצלחתי לחלץ מעצמי:

כמו עץ עירום

בודד, עליו נשרו

שר במקלחת

מבהיר את המצב אני חושב...אין לי אפילו כוח להסתכל על דברים שכבר כתבתי כדי ללטש.

כלום.

שומכלום.

במוצ"ש מישהו דיבר איתי על חזרה בתשובה. אמרתי לו שלדעתי זה מתאים למעט מאד בני אדם, ושההמלצה שלי לגבי הדת היא, כמו שוק ההון עכשיו, לשים את זה ב- hold. קנית- אל תמכור. לא קנית- אל תקנה.

דת זה לא משהו הגיוני ואם לא חווית חוויה דתית שממנה אתה לא יכול להתעלם- אז בעצם אין שום סיבה להיות דתי.

חוויה דתית זה לשבת במקום שקט, אולי בכותל, ולקרוא את המילים האלו:

לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר; יְהוָה חֲקַרְתַּנִי, וַתֵּדָע׃ ² אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי; בַּנְתָּה לְרֵעִי, מֵרָחוֹק׃ ³ אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ; וְכָל־דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה׃ ⁴ כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי; הֵן יְהוָה, יָדַעְתָּ כֻלָּהּ׃ ⁵ אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי; וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה׃ ⁶ פִּלְאִיָּה (פְּלִיאָה) דַעַת מִמֶּנִּי; נִשְׂגְּבָה, לֹא־אוּכַל לָהּ׃ ⁷ אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ; וְאָנָה, מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח׃ ⁸ אִם־אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה; וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ׃ ⁹ אֶשָּׂא כַנְפֵי־שָׁחַר; אֶשְׁכְּנָה, בְּאַחֲרִית יָם׃ ¹⁰ גַּם־שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי; וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ׃ ¹¹ וָאֹמַר אַךְ־חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי; וְלַיְלָה, אוֹר בַּעֲדֵנִי׃ ¹² גַּם־חֹשֶׁךְ לֹא־יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר; כַּחֲשֵׁיכָה, כָּאוֹרָה׃ ¹³ כִּי־אַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי; תְּסֻכֵּנִי, בְּבֶטֶן אִמִּי׃ ¹⁴ אוֹדְךָ, עַל כִּי נוֹרָאוֹת, נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ; וְנַפְשִׁי, יֹדַעַת מְאֹד׃ ¹⁵ לֹא־נִכְחַד עָצְמִי, מִמֶּךָּ אֲשֶׁר־עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר; רֻקַּמְתִּי, בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ׃ ¹⁶ גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ, וְעַל־סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ; וְלֹא (וְלוֹ) אֶחָד בָּהֶם׃ ¹⁷ וְלִי, מַה־יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל; מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם׃ ¹⁸ אֶסְפְּרֵם מֵחוֹל יִרְבּוּן; הֱקִיצֹתִי, וְעוֹדִי עִמָּךְ׃

שתהיו מבורכים