שובר את הראש

כבר הרבה זמן מגרד לי באצבעות ליצור מן דירוג של ספרים. במדורי הספרות הביקורות הן נורא מלומדות ולא כיפיות, רק מלראות ביקורת של ספר באורך של חצי ספר אני חוטף צמרמורות...והן גם נורא סנוביות ויומרניות ואפורות ונרגנות וציניות ומקנאות וגם נורא נורא מבוהלות כי אם תיכתב ביקורת טובה ומישהו מהאקדמיה יאמר שהספר רע אז הוא ייצא מפושל...

חוצמיזה שכולם מבקרים את הספר האחרון שיצא לאור, אבל אף אחד, כמעט, לא מדבר על ספרים ישנים וטובים שיצאו לאור לפני שנים ועל כמה שהם עושים טוב לבן אדם...בפרט בימי החורף כשאפשר להתכרבל בשמח(כ)ה, להדליק את מנורת הלילה ולשקוע בספר טוב. 

אז הנה הדירוג שלי, הלא מחייב ולא מתיימר ולא נרגן ולא אפור וגם די הוגן:)

5        "לקרוא מהר, לפני שייגמר"! עזבו הכל, באמצע מבחן, באמצע ישיבה עם לקוח, באמצע חדר לידה, וטוסו לרחוב אלנבי בתל אביב או ש"ץ בירושלים לקנות את הספר בחנות יד שנייה. הספר הזה חייב להיות בספריה המכובדת שלכם, כל הזמן בהישג יד, כי אי אפשר לדעת באיזה רגע בחייכם תרגישו שעכשיו אתם מוכרחים לקרוא איזו פסקה ממנו לפני שתתפוצצו, לא שזה היה כל כך גרוע אבל כיוון שאתם לא מאמינים בשבעים בתולות שמחכות לכם (או שזה אתן ולא אתם...) אז קצת חבל להתקמצן ולא לקנות את הספר הנפלא הזה.

הספר הזה הוא משוש ליבכם, כתוב טוב, המלים זורמות ומחליקות בטבעיות לעיניכם, יש בו הומור ודמויות מעניינות ועומקים ורבדים שונים. ספר שתקראו הרבה יותר מפעמיים, שגם בגיל מאה ותשע עשרה ושלוש מאות שישים וארבעה יום עוד תעיפו בו מבט. הללויה.

אה כן, והסופר הוא בוודאות משורש נשמתו של שייקספיר או הומרוס...גלגול אחר גלגול!!

4        מומלץ בחום- לקחת מהר מהספרייה.

אחלה ספר, עושה לכם טוב על הלב. אתם תקראו את הספר ותקראו, ותמשיכו לקרוא, לא תשימו לב שהשמש כבר זרחה, הניצנים נראו בארץ וקול האוטובוס נשמע בארצנו...אז תפהקו פיהוק רחב, תשפשפו את העיניים ותאמרו לעצמכם: "מה, כבר בקר, אבל עדיין לא סיימתי את הספר, שיט! טוב, אתקשר למזכירה לומר שאני חולה...חולה אהבה...מוכרח לסיים אותו, ובכלל, אתמול פיהקתי פעמיים וגירדתי את הזרת, בטח סימן לאולקוס במצב מתקדם, עדיף להישאר בבית כדי לא להדביק אף אחד...כן...אז באיזה עמוד אני עומד?

3   "ספר לשירותים"- מיזם הסטארט האחרון שלי- יש ספרים שבין כה נקרא אותם פעם אחת ברפרוף ובזה יסתיים תפקידם עלי אדמות-הניצוצות הראויים הועלו, הקליפות הופרדו וסלמאת שלום.

אז בכדי לחסוך בעצים ביערות העד של ברזיל, אפשר לשלב בין הנייר של הספר לבין נייר הטואלט של השירותים, כך תוכלו לשבת להנאתכם/ן על האסלה ולקרוא- סיימתם את העמוד? כל שנותר זה לחתוך,  לנגב ולהוריד את המים...

כל עוד שהמיזם המרהיב עדיין לא יצא אל הפועל, אל תשדלו יותר מדי. מישהו הביא לכם את הספר ויש לכם איזה ערב פנוי-שיהיה. אין לכם? נו שיהיה. העיקר, אל תבזבזו אנרגיות.

2        פסולת רעילה- הסופר לקה בזיהום קשה, גופו מלא אבעבועות מוגלתיות, הרופאים כבר נואשו, אימא עוד אומרת תהלים, אבא כבר לומד משניות... אז כדי שגם אתם תשאו בנטל המכביד, החליט החולה להדביק אתכם, וירטואלית, בתסבוכי נפשו העקרה.

ספר משמים, כתוב רע, מיופייף, משעמם ובכלל-למה לעזאזל לא אשפזו אותו במושבת מצורעים באיים הקריביים ודי?

לצערכם קראתם את הספר או את חלקו. התקיים בכם בערך הפסוק: "חלאה ישבה בדד וכתבה- נחנו קראנו וסבלנו".

אנו שלא קראנו נקונן עליכם: "המה קראו ונפלו, ואנחנו קמנו ונתעודד"!!

או לחילופין- "ח חר חָרָא בַּלֶּבֶּן"

1        כל מה שלא- ספרי עיון, אמנות, מוסיקה וכד', להם אי אפשר להתייחס לפי הפרמטרים החשובים שהובעו קודם באופן כה אדיב ומלבב.

דוס לדוס קורא לקול צינורך (בערך דוד המלך, תהלים מב)

בשבוע האחרון קראתי שני ספרים של דוסים (מלבד גמרא כמובן:)). אחד שר המשקים, השניה שרת האופים...

נתחיל ברע.

מקימי- נועה ירון.

הרבה ספרים רעים נכתבים מדי יום (גם פוסטים רעים...).

יש כאן בחורה שעד לגיל עשרים וחמש בערך, המאמץ האינטלקטואלי המרבי שלה היה לבחור בין לשכב עם השותף שלה לבין לחשש איתו, בעיה אימתנית במיוחד לנוכח יכולותיה האנליטיות המוכחות כמגישה ברדיו ובטלוויזיה הישראלית, כך שלבסוף, יום אחד, בין חישוש לחישוש, היא פגשה יחד עם בן זוגה (דווקא בחור די חביב, לדעתי), את ר' דניאל, שגילה להם את טעם החיים בבית כנסת נידח בתל אביב, שם הם ישבו וגם בכו, למדו לפזם נעימות יהודיות וגם קצת קבלה, והפכו לדוסים נלהבים. נו שויין, אבל למה צריך ספר שלם בשביל זה?

חוצמיזה שהעובדה שחייה הפרטיים כחילוניה היו חסרי משמעות, לא הופכת את חייהם של כל החילונים לכאלו, מה שאם הבנתי נכון, קביעה כזו היא בעצם הנקודהשל הספר.

אם היא רוצה אני יכול להמליץ לה על כמה בלוגריות צעירות וחכמות שיראו לה שיש חיים לאחר הדת וגם לפני. כן, חכמות, צעירות ובעיקר-הרבה יותר בוגרות, עוד נקודה שהפריעה לי מאד כשקראתי את הספר, כל הזמן עמדה בי ההרגשה שאישה מבוגרת שלא יצאה עדיין מגיל ההתבגרות משעממת אותי בסיפור חייה.

לא אהבתי בכלל.

הציון-בעיה. כעקרון הייתי נותן לספר ציון 3- ספר לשירותים, כי בסופו של דבר הוא די קריא. הבעיה היא שהיא מזכירה שם יותר מדי פעמים את ר' נחמן שהוא באמת ענק הענקים...שם כזה לא מתאים לשירותים...אז אני מוריד את הדירוג ל- 2.9 ועכשיו אני הולך להפנט את עצמי כדי לשכוח מהחוויה הגרועה הזו.

לאלו שמרימים גבה ורוצים להפוך אותי למטרה במטווח- זה בסך הכל הטעם האישי שלי- אתם מוזמנים לתת ציון ולבקר גם את הביקורת...מבטיח לא להתעצבן, מבטיח!!

כעפעפי שחר- הרב חיים סבתו.

מעולה. צריך איזה פרק או שניים להתרגל לסגנון, לקבל את העובדה שאין כאן ממש סיפור, זה יותר מין ציור במלים של דמות ממש מיוחדת, ואתם מוצאים את עצמכם קוראים את העמוד האחרון ומשחררים אנחת תענוג כזו, אהההההה, היה טובבבבבב....

יופי של ספר, יופי של סופר ויופי של דוס שמצליח להעביר את החוויות הדתיות הפנימיות שלו באופן כה עדין ונלבב שאפילו בי לא עלו רגשות ציניים בכלל!! וזה הישג נדיר ויוצא דופן.

"התפסן בשדה השיפון" קבע שספר טוב זה ספר שגורם לך לרצות להיות חבר של זה שכתב אותו. לא יודע אם זה נכון אבל אני מת להכיר את הרב סבתו.

בליל שבת הלכתי לראות אם שרים שם עדיין את הבקשות (כנראה שלא)...

לצורך הגילוי הנאות (המרצה שלי בביקורת חשבונות היה עכשיו מתמוגג) יש לציין שחבר שלי טען שהרב סבתו בסך הכל מחקה את עגנון. כיוון שלבושתי ולבושת ערוות אימי מעולם לא קראתי עגנון, אין לי דעה בעניין. אבל משהו שם לא מרגיש לי חיקוי.

הציון-4.

אני קורא עכשיו את תאום כוונות שלו-פחות טוב אבל גם לא רע.

למי שאהב את כעפעפי שחר מומלץ, לטעמי, לנסות את הר אדני ושלושה סוסים של ארי דה-לוקא. גם שם התמימות המיוחדת של הדמויות הנה יוצאת דופן. הגם שארי דה לוקא הוא סופר מליגה אחרת בכלל.

בזמן האחרון אני משקיף על עצמי קצת מהצד. זו הרגשה מוזרה ומעניינת. אפשר להבחין בזרימה של משך החיים. אני יכול להרגיש איך המוח חוזר, צעד אחר צעד, לעצמו, הוא כבר משחרר כמה יונים ועורבים שיחפשו לו מזון, קצת ספרים, קצת מוסיקה, קצת חברה. גם שקט ואפילו מעט שלווה.

אני גם יכול להרגיש בשדונים הקטנים שמלחששים להם במאורות הטרף את הפזמון שלהם. אני מודע לעצם קיומם אבל משתדל לשמור על סטאטוס קוו איתם. בינתיים אנחנו בחיה ותן לחיות. אין לי את כוחות הנפש להתמודד איתם. אבל גם זה יבוא, בעזרת ה'.

שיהיה שבוע טוב