שובר את הראש

"אהובתי

חיפשתי כבר בכל הירידים

אהובתי,

שאלתי כבר את כל הנוודים

שעוברים

ורואים

דרך כל הנשמות

זה קשה

הם אומרים

לכולם פנים דומות.

עבר עוד חורף,

מי יודע את אולי שונה

מתעייף

מאבד כבר את האמונה

אנשים

מצביעים

הוא לבד היא נעלמה"

רק בתקופה האחרונה, אחרי המון משברים, קשיים, עליות מדהימות ונפילה לתהומות שפל, הבנתי שבסופו לשל דבר, סוף סוף הבנתי מה אני מחפש.

אחרי שאיבדתי את עצמי במקומות רבים, בשווקי הכסף, באתרי החוכמה, האמנות, המוסיקה, ויתר הבלה בלה בלה,

האבדה נמצאה.

במקום קרוב כל כך, פשוט, ברור, איך לא הבנתי את זה קודם,

הכל היה אצלי בלב.

אני ישנה הייתי, ולבי ער, אבל לא הקשבתי לו. כזה אני, עקשן כמו פרד.

טווח המקומות בהם ביקרתי, אגב שיטוטי הסהרוריים לפעמים בשדות האהבה, היה רחב כל כך,

צבעים שונים, גוונים אחרים, דעות שונות, מחשבות אחרות,

אבל בסוף מצאתי את עצמי, ואת זו שאהבה נפשי.

אין לי שום יכולת להסביר מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות,

מה השתנתה האהבה הזו מכל האהבות,

חוץ מהעובדה שיש הבדל בין אהבת אמת לאהבה שאינה של אמת.

יש דברים שהם מעבר למילים, מעבר ליכולת ההבעה, מעבר למשפטים סדורים ופסקאות מוגדרות.

תמיד חשבתי, הורגלתי לחשוב, ש"זה כתוב בספרים, בשירים, במפות הכוכבים, מה כולם מחפשים, אל האושר מקווים"

רק אחר כך שמתי לב שאף אחד לא אמר מהו האושר ההוא, מה טעמו, מה צבעו, איך הוא אמור להיראות, איזו מנגינה מפזזת סביבו.

כנראה יש דברים שצריך לחוות לבד. שאין להם ספרי הדרכה והוראות ממפורטות מהיצרן.

גם אין תעודת אחריות ופתק החזרה.

כל אחד והמשעול שלו בחיים.

הסתכלנו אחד לשני בעיניים, והמבט היה פשוט, בהיר ואוהב,

בשמים כוכב נופל,

קליק.

האבדה נמצאה.

אנחנו ביחד, וזו עובדת החיים הכי בסיסית, הכי נכונה שיכולה להיות, כי תמיד היינו ביחד, רק חיינו בנפרד, ועכשיו הגיע הזמן לומר די לבדידות, ושלום ותודה, ולא להתראות.

בספר תולדות אוגוסטינוס חלף לו פרק והסתיים, אפשר לסגור את הכרך הזה, בעדינות, באהבה ובחיבה, ולתת לו לנוח על המדף לכמה עשרות שנים, ואחר כך, בהגיע עת מועד לכל חי, לכרוך אותם כולם ביחד, ולקרוא את הספר כולו יחד עם אלהים, שבטח יפנה קצת מקום בכיסא הכבוד שלו, ולהתכרבל בו ולחזור שוב לצחוק ולדמע, לייאוש ולשמחה, "לדם, ליזע ולדמעות", ולהחליף קצת קריצות ובדיחות ציניות , כי תכל'ס לא נעים שגבר ואלהים מגלים רגשות ככה סתם.

ובינתיים הלב פועם בנחת, מעביר את זרם הדם במחזוריות מושלמת, הנשמה כבר אומרת את שלה,

טוב לה.

טוב לה כל כך שהיא בוחרת בשתיקה הכי יפה בעולם כדי לבטא את אותו טוב.

כי יש רגשות שאי אפשר להביע במילים.

אז כבר עדיף שיישאר ככה.

התארסנו.

אתמול, במסגרת לימודיי עם מורי ורבי לענייני תומאס אקווינס, שאלתי אותו איך יתכן שאקווינס טוען ש"הברית הישנה" ניתנה ע"י הא-ל, אפילו באמצעות המלאכים, ושהיא טובה כמובן. ומאידך, לומר שהיא לא מושלמת, כי השלמות נמצאת, לדעתו, רק בברית החדשה.

השאלה לא כל כך מעניינת אותי, אני דוס יהודי וכזה אשאר בע"ה, אבל התשובה שהגענו אליה ביחד היא דווקא יפה מאד.

מורי ורבי לענייני תומאס אקווינס (ג"כ כינוי...) אמר לי שאקווינס הסביר את גופו של ישו ("God in his "flesh life") כ"כלי" ((instrument.

 אז הצבנו יחד דימוי ממש יפה.

לפי אמונת הנוצרים, היהדות, שהיא התורה הכתובה בברית הישנה, היא בגדר שמועה על מנגינה יפהפייה שקיימת בעולם, והדת ה"ישנה" סגדה לאותה אמונה בקיומה של מנגינה זו, ביופי שלה שאותו לא הכירה, והתמידה בחיפוש אחריה.

אך ברגע שאלהים החליט "להגשים" את עצמו ולהלך כבן אנוש בארץ ישראל של סוף הבית השני, ולהזיע ולהשתין ולגרד את הפטריות שבין אצבעות הרגליים, הרי שגוף זה הוא הכינור בו מתנגנת אותה מוסיקה שמימית עליונה, ולכן, מרגע זה ואילך, החיפוש הישן, הופך לבלתי רלוונטי.

אין ספק, אוגוסטינוס נהנה ללמוד תומאס אקווינס...

:)

בנוסף, למדתי שטקס הנישואים בנצרות הוא אחד משבעת הסקרמנטים, כלומר, הוא אחד מהטקסים המקודשים ביותר, מהווה דימוי מוחשי לחיי ישו (למרות שהלה בחר דווקא להתאהב בזונה), והוא גורלי לא פחות מסקרמנט ההטבלה, בה האדם נכנס לחיק הכנסייה. סקרמנט הנישואים מהווה אלגוריה לחתונה בין ישו ("אלהים") לכנסיה.

זו הסיבה שלא קיימת דרך חזרה, ולכן בהתאם לדוקטרינה הנוצרית (קתולית), גירושין אינם אפשריים.

האופן היחיד בו ניתן לעשות משהו, הוא אם יוכח שאחד מהצדדים לא קיים את הסקרמנט מדעתו, אלא מחמת לחץ מהמשפחה וכד', אז ניתן לומר שהמעשה היה בטל מעיקרו ומעולם לא חל.

ביהדות ישנה מחלוקת ידועה במסכת קידושין באיזה אופן גירושין מותרים. יש דעות בתָנָאים (חכמי המשנה) שרק בגידה או נישואין אסורים מהווים עילה לגירושים. להלכה נפסק כדעת בית הלל שלא צריך סיבה מיוחדת לכך.

מאידך, אכן קיים כוח ביד חכמים לבטל את הנישואין מלכתחילה ולומר שהם כלל לא חלו, קיימים דיונים נוקבים בגמרא, ואחר כך בראשונים על העניין (יש רש"י נורא ארוך על כך בפרק השולח במסכת גיטין), זו הייתה יכולה להיות דרך מעולה להתיר נשים עגונות או מסורבות גט, וכן להתיר ממזרים, אך כבר בזמן בעלי התוספות (המאה ה-11) נקבע כי ביטול הקידושין לא יכול להיעשות באופן "אוטומאטי" לצורך כל שהו, אלא רק בנסיבות מאד מאד מיוחדות.

בימינו דבר כזה כמעט שאינו נעשה. הרב שלי ביטל קידושין שלוש פעמים במהלך הקריירה שלו כדיין ואב בית דין, והוא נחשב לאדם פורץ דרך שלא "שׂם" על אף אחד.

גם באגדה קיימת חשיבות רבה לקשר הראשון של האדם, לאשתו הראשונה אותה נשא, לאהבה הראשונה שלו,.

"כל המגרש אשתו ראשונה, אפילו מזבח מעלה עליו דמעות".

גם ביולוגית, נוצר קשר מיוחד אצל מספר יונקים, בהם בני האדם, בין הפרטנר המיני הראשון.

סתם ידיעה מעניינת.