להיות עצוב זה לא גורם . זאת בחירה .
להיות עצוב זה לכתוב לך על המצח ' שבורה ' .
להיות עצוב זה לטבוע בים חשוך כשעולה הגאות .
להיות עצוב זה להאמין שלחיים האלה אין משמעות .
אני חיה . ברוך ה' אני נושמת .
ויש לי ידיים, רגליים, פה, עיניים ולב פועם..
שלא תמיד מתפקדים פיקס, אבל הם קיימים .
ויש לי משפחה, עם 2 הורים ו-2 אחים..
שגם אם יש פאקים בינינו.. זאת המשפחה שלי . הם חלק ממני .
ויש לי חברות וידידים, והרבה הרבה בני דודים .
ששפה משותפת לפעמים קשה למצוא, אבל הם אנשים מדהימים .
ויש לי אותי .
שאני לא מיוחדת ולא יפה .
אני לא מצחיקה ולא חכמה .
לא כותבת טוב ולא מלחינה,
ודרך אגב ? מנגנת זוועה .
הטעם שלי בבגדים, מסתבר, " לא מתאים " ,
ואני לא יכולה ללבוש הרבה בגדים בגלל השומנים .
אבל אני יודעת מי אני . וזה העיקר .
אז אין לי את הזכות להיות עצובה .
לא עם חיים כמו שלי .
החיים שלי הם בעצם מושלמים .
והסיבות היחידות שבגללן אני מצוברחת, הן אך ורק באחריותי .
והן רק בגלל מעשים מטופשים שאני לא יכולה לברוח מהם .
אבל אני לא אהיה עצובה . אין לי זכות .
לא עם חיים כמו שלי .
הלימודים בשיא שלהם .
ותנו לי להגיד לכם משהו - לא חכם לא ללמוד כל השנה ולהיזכר שניה לפני הבגרות .
אבל.. מטעויות לומדים . ולומדים הרבההההה .
את הבגרות בתקשורת ובמתמטיקה אני יכולה למחוק .
הן עברו . ובשלום .
עוד מעט הבגרות בתנ"ך שאני צריכה לחרוש אליה ולהשלים חומר של שנתיים שלמות .
אבל אני לא מתלוננת .
זה בעיקר באשמתי [ וקצת באשמת המורה ששונאת אותי - ובאמת שלא בצדק ! ] ,
אז אני אעבור את הבגרות הזאת כמו גדולה, ואני אנופף בטופס מול המורה הפלצנית הזאת ואראה לה מה זה .
חוץ מהלימודים החיים ממשיכים כהרגלם .
את רוב הזמן [ שנשאר אחרי השלמת כ-ל המקצועות ] שלי אני מעבירה במוזיקה .
בשאר אני מנסה להוריד את כל החרא הזה שעל הגוף שלי, ובדרך הטובה !
וגם יש את החלק הקטן שהתרחקתי מהרבה אנשים . יותר מדי .
זה באשמתי . הם לא קוראים אותי נכון ואני לא יותר מדי רצה לתרגם את עצמי להם .
אבל חפיף.. כי זה יעבור . הככככל יעבור . ^^''
" הוא מתאחה ומתחדש מעצמו
ושוב פורץ הכל ומתגבר
כבר לא נשבר והופך למשבר
והכל עובר. "
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
