עוד בלוג עם סיפור

"טוב. אני חייב לזוז" אמר שון והרים את התיק של מהריצפה "נתראה בערב" אמר לאיליסון והלך.

"בערב?" שאלה אמילי את אליסון.

"אנחנו עובדים ביחד" הסבירה אליסון.

"אה.. איפה?"

"בבר. רוצה לבוא?"

"בכיף. אני יהיה אצלך בשבע וחצי" אמר אמילי כשהפעמון צילצל. "ביי"

"יופי" אמרה אליסון לעצמה "אני לא יוכל לבקר את אבא"

היא חזרה לבית הפר והתיישבה בעצבים במקומה שבישעור פיזיקה.

שון כבר היה שם, הואישב במקומו ליד מייקל.

הוא חש בכעסה של אליסון ולא ידע אם זה בגלל מה שהיה אתמול, או בגלל משהו חדש.

"שון.. פסס.. שון" לחש מייקל.

"מה?" שאל.

"ראית את החדשה הזאת? אמילי?"

"מה איתה?"

"בן דוד שלי למד איתה בבצפר הקודם שלה. הוא אומר שהיא ממש מפלצת"

"למה?"

"היא מרמה אנשים וכאלה. הוא לא הסכים לספר לי את הכל"

"מייקל ושון!" קראה המורה "אני לא יכולה ללמד איתכם. שון, תעבור ליד אליסון, וג'ורג'יה תישב ליד מייקל"

"מה? אבל למה?" התנגד מייקל.

"כי ככה אמרתי" ענתה לו "שון, קדימה".

שון אסף את חפציו ועבר לשבת ליד אליסון, היא לא הייתה מאושרת מיזה, אבל היא ידעה שהיא לא יכולה להתנגד.

היא רק המשיכה לצייר.

שון תלש דף ממחברתו וכתב עליו

-מצטער על אתמול- והניח את הדף על מחברתה.

-טוב- היא כתבה חזרה, לא היה לה משהו אחר לכתוב.

-אבל את עדיין חייבת לי הסבר-

-על מה?-

-למה ציירת אותי?-

-כי ככה יצא-

-מה זאת אומרת?-

-יש לך הרבה שאלות- התחמקה.

-כזה אני-

-שיהיה לך בכיף, אני רוצה להקשיב- החזירה לו את הדף והתמקדה בלוח.

שון עדיין לא קיבל את ההסבר שרצה, אבל הוא לא התכוון לוותר.

-

אמילי ישבה בשיעור היסטוריה.

היא ניסתה לשפר את התוכנית שלה.

היא הבינה שהיא טעתה, אליסון לא כל כך פופלארית כמו שהיא חשבה. המראה מטעה.

אבל היא תוכל לנצל את זה, זה כמו בבית הספר הקודם.

"אני רק צריכה להתקרב אל מישהו אחר, ולדבוק בזה." חשבה לעצמה "הפעם. אני יצליח"

אני מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן לכתוב את הפרק, ושהוא יצא קצר.

יש הסבר לזה בבלוג סיפורים השני.

אבל אני לא רוצה לקחת הפסקה גם מהבלוג הזה.

הוא רק התחיל.

יש סיכוי גדול מאוד שהפרק ישתנה בזמן הקרוב, לא אהבתי אותו במיוחד..