עוד בלוג עם סיפור

שון חזר לביתו כשחיוך ענקי מרוח על פניו.

הוא היה מאושר. אבל מצד שני הוא פחד.

הוא לא ידע איך להתייחס לאליסון, בפעמים הקודמות הוא רק הצליח לגרום לה לבכות.

הוא נכנס לבייתי כולם כבר היו ישנים, אבל הוא לא היה עייף בכלל.

הכדור שלו היה מנוח ליד הדלת, הוא לקח אותו והלך למגרש הכדורסל שליד ביתו.

המגרש היה ריק, פנס קלוש אחד האיר את הסל הרעוע.

הוא זרק את הכדור לסל וכבר הרגיש איך המתח יורד.

זה שיחרר אותו.

"היי, ילד. מה אתה עושה פה?" שמע שון קול, אבל הוא לא ראה אף אחד.

"מי זה?" שאל בביטחון.

"שאלתי אותך מה את עושה פה?" שאל אותו הקול ושון ראה קבוצת בריונים מתקרבת אליו.

"ואני שאלתי מי אתה?"

"או. המפגר הקטן מתחכם" אמר אחד אחר.

"אוי סליחה, קשה למוח הקטן שלך לעכל את זה?" פנה אליו.

"מה אמרת?!" הוא התקרב אליו ותפס בצווארונו.

"מה ששמעת, עכשיו תעזוב אותי" שון הדף אותו מעליו.

"אתה ביקשת את זה" אמר. וונתן לשון בוקס בעין.

-

"נו.. מה הוא רצה?" שאלה אמילי את אליסון.

"הוא.. אה. שאל אותי עם אני רוצה לבוא איתו למסיבה מחר" אמר אליסון.

"ומה אמרת?" שאלה נלהבת.

"שכן" ענתה.

"אוו.. שון ואליסון לנצח.." התחילה אמילי לשיר.

"דיי, את מתנהגת כמו ילדה קטנה" אמרה אליסון במבוכה.

"ולמה שאני לא יהיה זה כיף" חייכה אמילי.

אליסון צחקה ואמילי המשיכה לשיר.

הם חלפו ליד מגרש הכדורסל הישן כמה בנים רבו שם.

"איזה ילדים קטנים" אמרה אמילי.

"ממש." אמרה אליסון.

"בואי נלך לראות" אמרה אמילי והתקרבה לשם.

"מה? לא!" אמרה אליסון אבל אמילי כבר הייתה שם, היא התקרבה אליה.

"וואי זה שון" קראה אליסון פתאום.

"אליסון לאן את הולכת" קראה לה אמילי לחזור.

אבל אליסון כבר הייתה שם.

"עופו מפה או שאני מתקשרת למשטרה" אמרה אליסון.

"ומי זאת? החברה הקטנה שלך?" שאל אחד מהם.

"אני רצינית" אמרה וחייגה את המספר של אמילי. "שלום, כמה בריונים.." החלה להגיד לאמילי.

"טוב, אנחנו הולכים" אמר אחד אחר והם הלכו משם.

אליסון מהירה אל שון ששכב על הריצפה, לחיו דיממה, ואת עינו עיטר פנס גדול.

"אתה בסדר?" שאלה אותו.

"הא הא" מלמל שון.

היא הושיטה לו יד והוא התרומם ונתלה על כתפה.

"בוא. ניקח אותך הבייתה" לחשה לו.

אמילי תפסה את זרעו השניה והם הלכו לבייתו הקרוב.

דלת הבית נשארה פתוחה ושון השתטח על הספה הקרובה.

"אני יביא קרח" לחשה אמילי לאליסו ןופנתה לעבר המטבח בשקט.

אליסון התקרבה לשון.

"תודה" הוא מילמל.

"אין בעד מה" ענתה היא ליטפה את לחיו החבולה.

מבטים הצתלבו והיא הרגישה את ההרגשה החמימה הזאת שהציפה את ליבה. היא מהירה להסיר מבטה והתרוממה מהספה.

"הבאתי קרח" אמרה אמלי והניחה אותו על עיינו.

"אנחנו צריכות ללכת" אמרה אליסון שהסתכלה בשעונה.

"כן, כבר מאוחר" הסכימה אמילי.

"אתה תיהיה בסדר?" שאלה אליסון.

"כן, ושוב. תודה" אמר ועיניו נעצמו.

הבנות יצאו מהבית כל אחת לביתה.

-

אליסון ניכנסה לביתה החשוך.

ועלתה במדרגות לכיוון חדה.

"אלי" קראה קרול בקול ישנוני.

"מה אמא?" שאלה אותה והתקרבה אל חדרה.

"אני צריכה לספר לך משהו" אמרה.

"זה יכול לחכות למחר? אני עייפה"

"לא, זה חשוב" אמרה קרול ופניה הרצינו.

"מה קרה?" שאלה אליסון, מודאגת.

"התקשרו מהבית חולים, בקשר לאבא, הם אמרו..