לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עוד בלוג עם סיפור


כן.. זה עוד בלוג עם סיפור..

Avatarכינוי:  -Danna

בת: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2007

פרק.


"בואי" אמר ועזר לה לקום.

"לאן?" שאלה.

"למקום אחר" אמר והיא באה אחריו.

הוא הלך אל הפארק הקרוב לבית הספר. מתחת לעץ השקדיה הפורח, ומאחורי סבך השיחים זרם לו נחל קטן.

אליסון לא הכירה אותו.

ניל התיישב על גדת הנחל, חלץ נעליו, וטבל רגליו במים, והיא התיישבה לידו.

"רוצה לספר לי מה קרה?" שאל אחרי כמה דקות של שתיקה.

"הרופאם רוצים לנתק את אבא שלי מהמכשירים" ענתה.

"אני מצטער" אמר והשפיל את עיניו.

"זה בסדר" אמרה וזייפה חיוך.

"היית קשורה אליו?" שאל והיא הרגישה צביטה קטנה בלב.

"כן" אמרה והביטה למעלה, אל השמיים המאפירים "הוא היה אבא נהדר. תמיד היה לו זמן בשבילי, הוא היה לוקח אותי להתערוכות שלו.

אני זוכרת פעם אחת, כשהייתי בת חמש בערך, הייתה לו תערוכה גדולה בעיר, הוא לבש חליפה מהודרת, וענב עניבה, קנה לי שמלה כחולה, ולקח אותי על הכתפיים אל התערוכה.

אחד מהכתבים שאל אותו מה המוזה שלו והוא ענה 'הבת שלי'."  דמעה קטנה נזלה על לחייה.

"בואי" אמר ופרש ידיו, היא התכרבלה, והוא חיבק אותה חיבוק חזק.

אפילו שהם רק עכשיו הכירו, היא הרגישה נוח איתו.

"גשם בחוץ" החל לשיר "וזהו חורף עצוב. בשבילי.

כובע גדול על הפרצוף, רק שלא יראו שזה אני."

"אני מכירה את השיר הזה" אמרה ושרה איתו.

"בחורות צעירות, עוד לא סיימו תיכון.

יש פה מאה אלף איש, אבל אני תמיד, יהיה האחרון.

הייתי מציע לך לסוע איתי, אבל אין לי רישיון.

ואולי, מחר יהיה יותר טוב, את תראי, מחר יהיה יותר טוב, בשבילי."

 -

 

 "היי שון"אמרה הילארי כשהתיישבה לידו בקפיטריה.

"היי הליארי" ענה. לא היה לו מצב רוח אליה.

"אתה תבוא היום?" שאלה.

"אממ. לא יודע. נראה" אמר.

"נו.. תבוא, בשבילי?" חייכה חיוך מפתה.

"טוב" ענה. הוא יעשה הכל בשביל שתעזוב אותו.

היא חייכה חיוך גדול, והלכה.

"מה יש לך?" שאל מייקל שהגיע אחרי הילארי.

"כלום" ענה.

"אתה בא לבצפר עם פנס ענקי בעיין, ובלי מצב רוח. זה לא כלום" אמר.

"זה כלום" אמר וקם.

הוא יצא מבניין הקפיטריה והתיישב מתחת לעץ הגדול.

אותו עץ שאליסון הייתה יושבת מתחתיו.

הוא לא האמין למה שאמילי אמרה לו בבוקר, אבל לא יכל שלא לחשוב על זה.

הוא גם נזכר שלא ראה אותה בשום שיעור מהבוקר.

בנתיים השמים האופרים התכסו עננים גדולים, וטיפות גשם דקות החלו ליפול על האדמה.

הוא מיהר למצוא מכסה, לפני שהגשם יתגבר.

 -

 

"יורד גשם" אמר ניל.

"כן" אמרה אליסון.

"בואי, נחזור." אמרה והיא נהנידה ראשה בשלילה.

הוא פתח את הסווצ'רט שלו, וכיסה את שניהם.

נכתב על ידי -Danna , 9/10/2007 00:02  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Eat The Children :D ב-15/10/2007 16:15



7,164

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-Danna אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -Danna ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)