Wolf's Rain

השתנו כ"כ הרבה דברים מאז.

אני כבר לא במערכת יחסים עם ההוא,

אני במערכת יחסים איתו,

אני כבר לא חותכת,

אני כבר לא מרעיבה את עצמי,

אני לא הפסקתי את הטיפול למרות שהרבה פעמים נמאס לי,

אני כבר לא לוקחת ברזל וכבר לא לוקחת אותו דרך הוריד

סיימתי אנגלית, ספרות ואזרחות כשהם לא סיימו אף אחד מהם אבל כן סיימו היסטוריה- שאני עוד לא,

צבעתי את השיער לאדום פעמיים למראות שזה לא נשאר כמו שצריך,

הם כבר התחילו והסתבכו ומסיימים את העבודות גמר שלהם כשלי אין כלום,

קראתי את כל שיר של אש ושל קרח, קיבלתי ספר מהמתרגמת,

יש לי מזרן זוגי,

אבל בעצם הכול אותו דבר.

כי אני נתקעתי איפשהו מאחור, ולאנשים אחרים החיים התקדמו והשתנו מאז.

וכשפוגשים פתאום חבורה שלהם במקביל לחבורה של אנשים שהיו איתי בחטיבה (והקבוצה השנייה לא מבינה למה אני לא בפנימייה יותר),

מגיעה ההבנה הבלתי נסבלת

שלאף אחד לא אכפת.

ושאני לא יודעת אם אני אי פעם אצא מזה שאנשים שרק לראות אותם גורם לי לבכות כמו ילדה כבר התקדמו כ"כ רחוק שאין לי שום קשר אמיתי אליהם