רק כדי שאדע יותר טוב איך אני יכולה להתחמק מלפגוש אותם ever again.
אני לא רוצה להתקל באנשים האלה יותר, בעיקר לא בטעות, בעיקר לא בגלל צה"ל.
אני אמנם כבר לא בוכה רק מלדבר על זה, אבל עדיין כן בוכה מלחשוב על זה קצת יותר מדי, וכבר שתי מערכות יחסים שנגמרו ונחתכו באופן אבסולוטי הוכיחו שלחתוך את זה אבסולוטי זו הדרך הנכונה בשבילי. 2\2 זה אחוז יפה.
אם יצאתם מהחיים שלי, ברוב המקרים זה עושה לי נורא רע אם אתם חוזרים. אז אולי כדאי שתשארו שם..
אני צריכה ללמוד ואני לא טובה בללמוד ואני לא אוהבת ללמוד. אני לא אוהבת לעשות דברים. לפעמים זה עושה לי רע, זה גורם לי להרגיש כמו כישרון מבוזבז אבל בגיל 18 לא בדיוק מתחילים לחנך את עצמך מחדש ולתקן מחדש את כל המהות שלך.
אנשי אשכולות יודעים ומתמחים בהרבה תחומים, וטובים בהם. אני עושה קצת מכל דבר ופורשת כי לא בראש שלי להתמיד, כי בד"כ זה לא שווה את זה.
דברים נראים לי טובים רק בדיעבד.
אני עושה כזו אידיאליזציה על יאסא שזה לא יאמן. לפעמים אני שוכחת לחלוטין כמה ניסיתי לשנות ולהזיז דברים שקשורים בי בסוף כיתה י', כמה ניסיתי להפוך הכול. בשורה התחתונה הדבר הכי טוב שם היה האנשים ואפילו את זה התקשיתי לראות כשהייתי שם.
אתמול הפעלתי את המאוורר בחדר שלי מיוזמתי.
הקיץ הגיע.
אני לא אוהבת קיץ. הוא חם ומזיע ודורש לטפל באופן אינטנסיבי בשיער גוף כי זה סטנדרט חברתי וכי זה מגעיל.
אחרי פסח אלמד רק שלושה מקצועות, ורק ארבעה ימים בשבוע.
ואז זה נגמר. ואז יש לי עד אמצע דצמבר לעבוד ולהרוויח כסף, ואני מקווה עד יוני כבר להוציא את הרשיון שלי.
שלשום הכלב של הדודים שלי מת. הוא היה קצת יותר גדול מאח שלי הקטן, מבחינת גיל. זה קצת מוזר. ובערך שבוע לפני כן באיזו שיחה עם אמא שלי היא אמרה שלפני שנתיים אף אחד מאיתנו לא חשב שאגיע למצב שבו אני היום, לזה שאני מתאמצת (לכאורה) בלימודים, לזה שאני מסוגלת לקום לפני 7 וחצי בבוקר. לזה שאני אעשה שיעורי נהיגה ואתמיין לצה"ל ואעבוד. אף אחד מאיתנו לא היה בטוח שאני אהיה בחיים ליום הולדת 18.היא
בגלל זה היא מדברת הרבה ומזכירה לי הרבה לחשוב על דברים בסגנון ועל מה אני רוצה לעשות ביום הולדת שלי.
אבל אני לא רוצה את היום הולדת שלי.
אין לי כוח, לא פיזי ולא מנטלי, ולא סבלנות לאף אחד מהדברים האלה.
כרגיל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: