אז תכננתי ממש לנצל את ההזדמנות שיש כנס פורים ושלשם שינוי קורה משהו בחיים שלי (בלי התבכיינויות ב"מ על הירי על הדרום ועל זה שכמעט סגרתי שבת חירום מחלקתית בחמ"ל). השקעתי זמן וכסף, אפילו ארגנתי somewhat of a cosplay.
ואז הקהילה החליטה לירות לעצמה ברגל.
אני אסביר את זה הכי פשוט שאפשר. הכנס התקיים בהיכל התרבות בראשל"צ, שמיועד להכיל 1500 איש בדחיסות לא נחמדה בכלל, 1200 איש גג בפועל. בשעה הראשונה למכירת הכרטיסים נמכרו אלפיים (2000!!!!) כרטיסים. כן, בשעה אחת. סה"כ ההערכה של מארגנים ומתנדבים של אמא"י היא שלכנס הגיעו כ-4800 (שוב, !!!!!) איש.
כל זה לכנס של תרבות פופ יפנית.
כנס פורים הוא הכנס הכי גדול בשנה, והכי משמעותי לקהילה. חיילים (כמוני) חותמים ימי חופש, אנשים מאילת ומישובים לא מוכרים בגליל ורמת הגולן ועוד דרום לא מוכר נוסעים כל הדרך לערים גדולות במרכז כדי לפגוש סוף סוף חברים לתחביב מכל הארץ שלא פגשו כמעט כל השנה.
למה פורים הכי גדול? א' כי זו מסורת. פעם לא היו ארבעה כנסים בשנה, פלוס עולמות פלוס אייקון פלוס כנסי קיי-פופ-ג'יי-פופ-מסיבות-קאראוקה-אירועי-קוספליי-חצי-אנונימיים. ב' כי זה פאקינג פורים, וכשאתה סוחב חרב באורך שני מטר ורוחב חצי מטר עשויה מספוג ולובש שריון תוצרת בית, או את עמוסה בכ"כ הרבה קרינולינות ותלתלי-בקבוקים-בפיאה והכול נרטב בגשם או נמס מהזיעה, אנשים פחות נועצים מבט מבועת ויותר מבטי התפעלות ואפילו חיוך. כי תכלאס כל הכיף בפורים זה לראות את כל הרנדומליות ברחובות.
וכאן נכנס הקטע של ירייה ברגל.
בכנס הנוכחי היו הרבה הורים עם ילדים קטנים, גילאי 8-10, וגם 'סתם' ילדים צעירים החל מטווח הגילאים הזה. ברור, תמיד יש את המארגנים שמביאים את הילדים שלהם לספוג קצת תרבות, אבל כמו שחלק מהילדים האלה הם דור שני לקהילה בהתלמדות, השאר הגיעו בפני עצמם. בין אם בגלל הרכש המתמשך של ערוץ הילדים של סדרות-מדובבות-גרוע ובין אם כי האינטרנט משתלט על הנוער מעבר לציפיות שלנו.
המסקנה היא אחת - מצטרפים המון-המון צעירים בכל שנה לקהילה, ומצטרפים גם לכנסים שמהווים עמוד תווך בה.
מצד שני, זה לא שיש 'תמותה' שתאזן את הגידול באוכלוסיה. אין מגיפה שקוטלת פאנגירלס. נכון שכשמתבגרים אז בצבא ובעבודה יותר קשה לקחת ימי חופש או זמן פנוי כדי להשקיע בקוספליי ותחביבים, אבל לא לכולם זה גורם להרים ידיים.
אז הקהילה גדלה, ולא מפסיקה לגדול, ובכל זאת אנחנו במבנים מצומקים כדוגמת מבני אשכול פיס למיניהם, ווהאל בבר אילן (שגרם ייסורים רבים לקוספליירים משתי פסקאות למעלה, שנאלצו להדחף עם הקרינולינות וכלי הנשק שלהם בבניין שהוא בחירה די מגוחכת) או תיכון בליך ברמת גן (מסדרונות לא ממוזגים, מלאי אדם, באוגוסט? איפה אתם חושבים שאנחנו, סיביר?). מקומות אחרים דוגמת סמולארש באוניברסיטת תל אביב היו מרווחים להסתובבות נוחה, אבל בלי הרבה חדרים להרצאות והקרנות - ובכך צמצמו מגוון פעילויות. שמעתי גם תלונה על סמולארש שהקיר הראשי שלו הוא פשוט חלונות ענקיים שהפכו אותו לחממה, אבל אני לא זוכרת שמאוד הפריע לי.
ואז עולה השאלה,
אז למה לא פשוט מוצאים אולם יותר גדול?
התשובה היא, טוב, שניסו. ועשו. ויישמו.
היו שני כנסים (שאני זוכרת) בצפון. אחד - האנימה פיסט, היה כנס קיץ (אם אני לא טועה, שנדחה בגלל גשם? שביתת רכבות? מלחמה? לא זוכרת) די קטן, גם בגלל שהתאריך זז אז הרבה שרצו לבוא במקור לא יכלו. (כן סגרו קרון שלם לרכבת לבאים לכנס, מה שעזר להוריד מהרתיעה של חלק מהאנשים)
כנס נוסף היה במרכז הקונגרסים בחיפה. היום הסבירה לי אחת המתנדבות שזה המקום היחיד בארץ, אני מניחה שבעיר מרכזית, שערוך לקבל כ"כ הרבה אנשים.
אז למה לא עושים שם שוב?
כי הוא, כמו שאומרים על סרטים, "נכשל בקופות."
אלה שגרים בצפון הרחוק או בדרום הרחוק בוכים על זה שכל הכנסים במרכז וקשה (ויקר) להם להגיע, אבל מתאמצים כי בעיניהם זה שווה את זה. אלה שגרים במרכז קצת מפונקים מדי בשביל זה.
יכול להיות ששווה לעשות את החתך הזה ולבדוק כמה חברי קהילה יש בדרום הרחוק, כי להם באמת יכול להיות שלוקח יותר מדי זמן וכסף להגיע לחיפה, אבל א' זה קל בדיוק כמו להגיע לת"א, וב' אני בספק אם אלה הכמויות הקריטיות שאנחנו מדברים עליהם.
מרכז הקונגרסים נמצא עשר דקות הליכה מ(אחת מ)תחנ(ו)ת הרכבת של חיפה. זה המרחק סביר, ממוצע ונורמלי. היו כנסים שהיה הרבה יותר קשה להגיע אליהם. פאק איט, לראשל"צ יש שתי תחנות מרכזיות ושתי תחנות רכבת וכל אוטובוס\רכבת שאני מכירה עוברים רק באחת מארבע.
אמא"י חשבו לעצמם, "טוב, לכנס ממוצע שיש לי במרכז באה כמות גדולה מדי של אנשים. איפה מתאים? הא, הנה, יש פה משהו בחיפה שגדול מספיק." אז הם ניסו את זה, הם ארגנו כנס בקונגרסים בחיפה. שילטו מתחנת הרכבת לכנס, ארגנו אוטובוסים מת. רכבת מרכז בת"א לעצלנים ופחדנים שלא יודעים להתמצא (טוב נוותר להם קצת. לא היה אז waze ו-moovit). אבל לא הגיעה לשם כמות אנשים שמצדיקה את עלויות ההשכרה של המקום ליום שלם. אז אמא"י חשבו לעצמם, "טוב, אם באה לכנס האחרון שלנו כזו כמו הגיונית של אנשים, אין לנו מה להוציא כ"כ הרבה כסף על שכירות במקום כזה. נחזור למקומות שמתאימים לכמות והשכירות שלהם תחזיר את עצמה."
אז הם חזרו למרכז. לסמולארש, או לראשל"צ.
ואז הגיעו 4800 איש.
סתם, קודם הגיעו 2500 שהצטופפו להם בהיכל התרבות עד כדי כך שהמאבטחים והמשטרה והרשויות הזהירו את אמא"י.
אז עכשיו אמא"י לא רוצים להסתבך עם זה.
-ואז- הגיעו 4800 איש.
הפיתרון?
תאכלו את הפאקינג כובע ותשבו עוד חצי שעה ברכבת עד חיפה. פאקינג יפה שם ויש שם אוכל טעים י'זונות. אמא"י יוצאת מגדרה כל פעם להרים לכם את הכנסים האלה, ואם היא לא תעשה את זה - הרי ראינו כבר שאף אחד אחר לא עושה את זה אפילו בחצי מהאיכות שלה. אז סתמו את הפיות המייללים שלכם ותפסיקו להרוס לפזמוזאורוס שאני.
אני בטוחה שהיה לי הרבה יותר כיף אם הייתי יכולה להכנס פנימה גם עם מי שבא איתי, ולא רק אחרי שהבריחו אותי פנימה כמו סמים לאיזה רבע שעה. הקוספליירים היו מאוד מאוד מרשימים - כולם!! ולמרות שרק פוגי זיהה את הדמות, הרגשתי טוב להסתובב בכאילו-קוספליי-רק-יותר-אמיתי-מעד-עכשיו. לשם שינוי. חבל לי שאנשים שגרים רחוק ורוצים לבוא להינות היו צריכים לעשות אחורה פנה ולחזור הביתה רק כי אנשים אחרים מפונקים מדי ואז עוד מעזים להתבכיין ולכעוס.
אבל כרגע זה רק מרגיש לי כאילו בזבזתי יום חופש שאני חתומה עליו, ויום קצר בבסיס, בשביל לשבת מחוץ להיכל התרבות בחום, להצלות קצת, לכעוס ולהתבאס.
~~~
לצורך ההבהרה,
אני הגעתי בעשר ורבע להיכל התרבות. כבר כשהגעתי היו בערך 50מ"ר דחוסים של תור, למרות שלא היו יותר כרטיסים. רק מי שהזמין מראש באינטרנט עוד אולי הספיק לקחת ולהכנס. גם לא בטוח, אני סתם מקווה בשבילם כי פאק, כל הזין.
אני הולכת לכנסים לפחות פעם-פעמיים בשנה מאז 2006. אם בשנים קודמות היה קשה לי לסחוט כסף מההורים שלי בשביל כנסים, הרי שעכשיו כשאני חיילת הם בכלל לא מביאים לי כסף וגם הצבא לא כזה פאקינג נדיב. ובכל זאת, אין לי בעיה לתת לאמא"י כל שקל שהם מבקשים כדי להרים את הכנסים ברמה שהם מרימים. ההרצאות בכנס הזה היו אמורות להיות מרתקות, ההקרנות חדשות (ולא אותם סרטים של וואן פיס ונארוטו ופאק איט, ילד רנדומלי בן 12, תלמד אנגלית כדי לראות כתוביות כמו גדול או תלמד יפנית ותתרגם לעצמך!) ובניגוד לכל מיני כנסים יד-2 (ע"ע 'מתנפחים') שכל מיני ילדים ניסו להרים ויצאו מהם בחובות אישיים של 15אלף שקל, הם עומדים בזמנים שלהם, עם סטייה סבירה כמובן. ולא שאירוע של עשר מתחיל באחת וחצי.
לא רואים כל כך טוב, אבל ככה נראית פינה אחת של התור בשעה עשר וחצי בבוקר. מתנצלת אם אתם קולטים כאן את הפרצוף שלכם ולא רוצים שום קשר אליי או לדעה שלי (או לצורה שבה אני מציגה אותה). מוזמנים להגיד לי ואני אקשקש אתכם כך שלא יראו.
~~~~~~~~
עריכה:
תמונות נוספות מהפייסבוק, רק כדי להמחיש את גודל האסון:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: