Wolf's Rain

אני מפחדת כל כך, וסתם פתאום, וזה בכלל אבסורד.

ראיתי את כל הפוסטים של מארבל הורנטס, ואז המשכתי לחפש עוד קצת עדויות במקומות אחרים, להבין..

אבל אי אפשר באמת להבין, זה מה שכל העדויות אומרות. חוץ מזה, כל זה היה מזמן..

אז למה דברים תמיד חייבים לחזור אליי כל הזמן? למה עבר לא יכול להשאר בעבר?

למה אני צריכה שיהיו לי סיוטים צלולים על סלנדר-מן, כאלה שבהם אני מתעוררת במיטה שלי, נלחמת בשיתוק-שינה כדי לצעוק ולקום ולברוח מהדמות הגבוהה והרזה, החליפה חסרת הפנים שעומדת למרגלותי?

למה לפני שעה, בנסיעה עם אבא בריינג'ר בשדות, אני בטוחה שכל רגע אראה אותו איפשהו, מאחורי שיחים? והנה - זה הוא שם! אבל בעצם זה סתם החזר מחלק אחורי של תמרור כלשהו.

אני מרגישה היסטרית וזה מטומטם.

אני מרגישה איך עוד שנייה חרדה חסרת ביסוס משתלטת עליי ואני לא מסוגלת לעשות כלום מול הפחד.

ואז מה?

מה אעשה אז?

למה נראה לך שאכפת לי?

ברצינות..

את לא לומדת? באמת שלא? ומתפלאת שדברים נדפקים כל שנה מחדש, בערך בזמן הזה?

גם כן, אמא.

אתם חופשיים להאשים אותי, אני נולדתי מקולקלת.

אבל הגנים הגיעו מאיפשהו