Wolf's Rain

סתם ריקנות כזאת.

ואין שום סיבה לצאת

ואין שום טעם בכלום

ואני גם לא רוצה.

לא ללכת לשיאצו, מגניב ככל שזה יהיה,

לא ללכת לפסיכית, כי אני לא באמת יודעת אם או עד כמה זה מועיל בכלל,

לא ללמוד, לא להבחן,

לא פגישה עם פסיכיאטר בשישי על הבוקר

לא יודעת כבר.

אולי אני אלך לים מתישהו,

באיזה לילה,

ו.. לוידעת.

אחכה.

שבהם אני ממש מתפללת שכולם ימותו

ובבת אחת הכול יעצור

אבל כולם ממשיכים

לזוז

ולדבר

כרגיל

ובא לי להיעלם ולמות ולא לחזור אף פעם