Wolf's Rain

יש אנשים שאני יודעת שאני לא אראה יותר אף פעם, וכל פעם שאני חושבת עליהם או רואה אותם או משהו שקשור אליהם, אני מבינה כמה אני אוהבת אותם וכמה אני מתגעגעת לחיים בפנימיה. כמה שתחשבו שלא היה בינינו שום קשר אמיתי או משמעותי, השפעתם עליי בכזאת צורה שנורא קשה לי להבין בעצמי איך.

רותם, נגה, נעה, ורד, ליה, עוד נעה ועוד נגה. ואיתכן גם עוד כ"כ הרבה אנשים. ואני כל פעם רק ממשיכה לחשוב על כמה יפות אתן, וכמה היה לי כיף איתכן וכמה שכל אחת מכן פשוט בנאדם מדהים, לא משנה מה הרושם שאתן משאירות\מנסות להשאיר בהתחלה.

יכול להיות שזה פשוט כי זה שוב קיץ, וקיץ אף פעם לא היה התקופה החזקה שלי, יכול להיות שזה פשוט כי זה 'שנה מאז..', יכול להיות שאני פשוט בנאדם חלש מכדי להתגבר על זה אולי אפילו אי פעם. תהיה זו סיבה זו או אחרת, רע לי עד כדי מחנק בלתי פוסק בגרון ובכי כל פעם שאני הולכת לישון.

יש לי זימון ליום שלישי הבא למיונים למסלול כלשהו במודיעין, והפגישה עם הפסיכיאטר הצבאי (לגבי התאמה לגיוס) היא בספטמבר. זה מסלול שנשמע מעניין, כימיה וכל מיני שטויות.

יותר מידי סרטוני אוכל ביוטיוב גורמים לי לרצות איזה יפני שיגור במטבח שלי ויבשל בשבילי כל פעם שאני רעבה.

איך לאט לאט

נפרש התהליך

ואני מסוגלת

לנקוב בשלבים

ולסדר כיצד

הם יבואו

ובסופם אתה

תפטר

ממני.