אין פה כלום.

אתמול הייתי בכרמיאל ביומולדת של תובל ~

היו שם מלא ילדים. לפרט? טוב טוב עם אתם כל כך רוצים.__.

עומר, עמית, יקיר, דינור, דור, איל, עינב, קארין, תובל [3>], איילת, אורן, גלאור, אתי, גיל, מאיה [3>], נעה, אוראל, שרון, גאיה,יונתן, זהר, אזה ואני ועוד איזה כמה שעכשיו אני לא זוכרת אותם I:   

בקיצור אחרי בצפר הלכתי לתובל ביחד עם יקיר עומר איילת אזה ואוראל.

סתם היינו אצלה ואמא שלה הכינה לנו פלאפל *___* XD

ואז נעה ואבא שלה באו ולקחו את עומר יקיר ואוראל. והם נסעו לכרמיאל.

ואז מאיה נזכרה להגיע D:

אז יאצנו 20 דקות אחריהם. :<

קבענו להיפגש עם כולם ליד איפה שהיה פעם את הקולנוע [ינאלאמאשלהםסגרואותואניאהבתיאותו~]

הגענו לשם וסתם התחלנו על הקרוסלה שהייתי שם ישנו עליה ודיברנו וחיכינו לכולם <:

ואז אני ונעה הלכנו לקרוא ליקיר ועומר כי הם היו באיזה חנות אחת ליד מגה ><

ואיזה חבורת ערסים הציקה לנו !*&^)^&*%^%#^ ^#$^%$_(*))^$

אז רצנו. (איזה גאונות אנחנו XD)

ואז כולם הגיעו וסתם התסובבנו בביג שם.

ואז הלכנו לבאולינג P: ואיציק אומר "יש לי דרך קיצור" אז הלכנו איתו וזה סתם עשה דרך ארוכה יותר .____.

בקיצור שיחקנו.

עהאהעהאהעאה אני קרעתי להם תצורה XD 54 ב5 תורות.

ואז היינו צריכים להפסיק כי לא היה כמאט זמן ורצינו לעשות עוד דברים.

היינו בבורגר קינג ואני לא נכנסתי לשם ><

ושלחתי את עומר להביא לי גלידה. אבללזונותהאלהנגמההדלידהדווקאכשאנירציתי.

ואז אמא של עינב באה לקחת אותנו.

אז אמרתי לעינב שתקנה לי ציפס קטן מהר.

אז היא הלכה וזה עלה 10 ש"ח. זונות.

וחצי אכלו רבע נפל הרצפה יצא שאכלתי איזה 4. I:

העיקר שהיה להם טעים.

ונסענו אני עמית אוראל דינור עינב ואיל. וצחקנו על איל שהוא לקח את הפלאפןו של סבתא שלו XDDD

והתקשרנו ל144 והצקנו להם שאנחנו רוצים את המוזיקה של ההמתנה.

והתקשנו לשטראוס והתלננו של קיבלנו בשתי חבילות ציפס פוג XDD אז הם אמרו שישלחו לנו 10 ~

ולא באמת לא היה לנו ><

ואז הגעתי הביתה D: והיה כל כך כיף ((:

קטע יפה שממש אהבתי:

מי המצנח ומי המפסיד?

קיץ 1990:

עשרות ילדים רצים יחפים על הדשא, מנסים להשיג את הכדור.

אב עומד בצד, מביט בבנו המשחק נגד ילד ג'ינג'י לא מוכר.

הבן הובס.

משהו בליבו של האב נשבר.

הוא התהלך חושב, אולי הוזה.

דיכרון קלוש מפעפע בו.

קיץ 1960:

עשרות ילדים רצים יחפים על הדשא. אותו מקום, אותה שעה,

ומנסים להשיג את אותו הכדור.

ילד אחד מצליח... כמעט. מישהו עוקף אותו.

ילד זר, חדש, עם שער אדמוני, ובעייניו זיק שובב, ערמומי.

הניצחון התרחק.

קיץ 1990:

והנה הוא עומד עכשיו, מביט בבנו המשחק.

וגם כאן ילד אדמוני עם אותו ניצוץ מצליח להבקיע, כל כך פגיע.

מין פלאשבק אכזרי, צחוק של גורל, והוה, כן, קצת מתוסכל.

"אבא" אמר לו הבן לאחר שעזבו את המגרש "ראית ראית את יוני הג'ינג'י?"

"יוני רז?"

"כן, איך אתה יודע?"

חיוך עגמומי. "הכרתי את אבא שלו. מה איתו?"

"הוא חדש בכיתה, אז חשבתי לעצמי שאם הוא ינצח קצת זה ישמח אותו. תגי, נראה לך שהוא מאושר?"

ורק אז, לאחר שלושים שנה

מבין האב,

שכדי לנצח, צריך לפעמים לדעת להפסיד.