בזמן האחרון תפסתי את עצמי במחשבות נורא מוזרות, כבדות... לפני כמה ימים ראיתי אצל החברים במסנג'ר את המשפט- "פורים תירוץ טוב לתחפושות" וזה גרם לי לחשוב אל התחפושות שאנשים עוטים על עצמם יומיום. כל כך הרבה אנשים מתנהגים לעיתים בצביעות, או שתמיד מנסים למצוא חן בעיני כולם גם אם זה עולה להם בעקרונות שלהם. פורים אמור להיות חג שמח של ילדים שמתחפשים לדמויות המצויירות המדוברות ביותר באותה השנה, שזוללים אוזני המן ללא הרף ומשגעים עם הפצפצים האלה. אבל לא עוד, לא עוד בשבילי. תפסתי את עצמי בשאלה, האם אנחנו מתחפשים כל יום מחדש? אז אולי פורים זה היום שבו כל אחד יכול להוריד את המסכה שלו מבלי לחשוש, כי במילא כולם יחשבו שזאת עוד תחפושת.
יצא לי לקרוא בימים האחרונים על מקרים שזעזעו אותי. חייל שנמצא תלוי בתא מעצר כשידיו ועיניו קשורות ואין בו רוח חיים. רב וחבורת חסידיו שמתעללים בילדים קטנים. אלוף בצה"ל שהולך למועדון חשפנות.
האנשים האלה כל הזמן נמצאים מאחורי מסכות ואני שואלת את עצמי, מה מרגיש בנאדם שמטיח תינוק בקיר? שתוקע מברג בראשה של ילדה בת6 ? או שאולי צריך לשאול האם זה בכלל בנאדם?
מקרה שקרה לי השבוע.
נסעתי באוטובוס ולידי עמדו שתי בחורות שידועות בשמן העממי כפרחות/ ערסיות.
הבחורות האלה, ירדו במשך כל הנסיעה על הנהג שהיה ערבי, דיברו על זה שצה"ל (ראו אותי על מדים) צריכים לפוצץ את כל הערבים. איזה דיבור מלוכלך, מגעיל ונגוע היה להן... מאיפה זה מגיע? מהחינוך מהבית? ממה שהם לומדים בבי"ס? מאיפה???
כל הדברים האלה גורמים לי לחשוד בכל בנאדם. אני לא יכולה אף פעם לדעת מה מסתתר מאחורי המסכה של כל אחד מהם, ואולי בעצם לא כדאי לדעת...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
verver: )