כשהינשופים מתעוררים, נאנחים אל תוך הלילה

רציתי להיות לך זונת תחרה אדומה

על מצעי סאטן שחורים.

להגיש אותי על מזבח התאווה הטהורה,

הנטולה עכבות, דעות קדומות ויוהרה.

לבלוע כולך עד דופן תחושת ההקאה המתוקה.

בנאלי, אוראלי, אנאלי, עד קצה הרחם,

קצה מגבלות המחשבה.

להפקיר בשרי למאווייך

אדוני, מהו רצונך?

גופי מתעורר.

תשוקות אפלות רוקדות ואני גיישה

מתמסרת, מתקפלת, מתהפכת

איתן במחול מזיע, מטורף.

רציתי להיות זונה,

תשלם לי במזומן לשונך המעבירה דעתי

אל בין רגליי, משבשת אותה כמו במכת חשמל.

רציתי שתיקח אותי מופקרת על מגש נוטף,

נוצץ, נוזל ריח גוף וסקס.

אבל אתה,

אתה רצית משוררת.

שתרקום מילים יפות על כריות לבנות

באיזה צימר כפרי,

שתלטף אותך בדימויים עדינים של קצה עולם

שלו מעוטר ים כחול, עצי קוקוס ובתולות.

משוררת ללחוש באוזנך מילים נקיות,

מוארות, מתחרזות התמזגות, נשמות תאומות,

אהבות.

רצית עור נקי, רחוץ ומבושם לליטוף עדין

מול מסך מרצד סרט איכותי ישן.

לא הבנת

שהלילה רציתי לתת להלך רוח התשוקה

לשאת אותי אל בין קרעי תחרה,

לרגליי לרקוד את הזימות האסורות,

להיות זונה מופקרת

לתאוות האדומות.