בחדרי מטייל ענן,

מבקש לשטוף אותי

אל מתחת היכולת

להכיל עוד.

אני מתפרקת

מתחת שמיכה,

לא מתחממת.

שכנה דופקת בדירה שמעלי,

עקביה פורקים תסכולים,

הלכה לחפש אושר בכוסות קטנות של וויסקי

מצאה עיר משתינה בדידות

על אנשים.

כאבה הולם גוף ועקב על תקרת בטון מתקלפת,

מצד לצד היא מתהלכת -

טיק טאק, טיק טאק, טיק.

בדירה סמוכה טלוויזיה ממלמלת

מולה יושב שכן, הוא מת על הכורסא

כבר עשרים שנה (אני שנה)

אשתו יודעת ושותקת,

צילה עטוף חלוק

ישן, מחליק אט אט מהסלון אל המטבח

אל חדר השינה והמרפסת.

אני עדיין מתחת השמיכה

הקור דוקר לי מדופן הבטן

אל דופן העור

והכאב הולם מהיר -

טיק טאק, טיק טאק, טיק

.