נכתב בעקבות האירוע הזה -

http://cafe.themarker.com/view.php?t=437444

(לערן, אהובי)

זה הגשם האחרון שוטף

זוהמת חורף קשה שעבר עלינו.

רחובות רצים ללא מטרה מתחת

לרגליי היחפות.

אני בארץ פלאות

נזרק על קיר,

מחפש דלת נכונה לשבור

עליה ראש.

ציפורי טרף כחולות חגות מעלי,

ממתינות,

מסחררות טיפשות אנושית,

אוכלי גוויות.

בינתיים הולך להודנא, לשתות שפיות זמנית.

גשם אחרון שוטף זוהמת החורף

הקשה שעבר עלינו.

אני איתך, אהובתי,

מול כל העולם.

שוברים קירות, גבולות,

מראות מנופצות,

דורכים על זכוכיות, כפות רגליים ערומות.

אני איתך, אהובתי,

תתפשטי

יופייך יינזל אל בין קירות נפשי,

אל בין רגליי

דלתותיי נפתחות לך לרווחה,

תשמחי עלי,

את תראי,

בסוף אהיה חופשי.

בינתיים הולך להודנא, לשתות שפיות זמנית.