פרח שחור בין פרחים לבנים

מרכינים את ראשם, לוחשים

פרח שחור הנה בא

פרח של אור משוגע

מת לו אבקן, ונושרים לו עלים

פרח שחור בין פרחים לבנים

פרח שחור הנה בא

פרח של אור משוגע

השדה יתמלא בפליאה

פרח משוגע

 האיש שהמציא עולם
מילים: רמי פורטיס
לחן: אורן קפלן, ג'נגו, רמי פורטיס ויובל שפריר


ממימד למימד
הוא נוסע לעד
מייצר כלום מכלום כמו אדים מקומקום
מצייר כוכבים על פיסות של נייר

זה האיש שאוהב להדליק את השמש ביד
מפזר עננים וירח בצד
מחפש את עצמו כי עצוב לו לבד
מחפש מקום ושיהיה מיוחד

זה האיש שהמציא עולם
מדמיין שהוא לא קיים
בין לבד ללבד ועיסוי החושים
הוא בונה הווה ושמיים כחולים
וגם איש ואשה שיהיו חברים

זה האיש שאוהב לתלות מחשבות באויר
ושומר כל שעה וכל רגע נדיר
זו כזו הרגשה שהוא בכלל לא מכיר
שהכל מתחמק שהכל קצת שביר

אז בעצם, כל מה שרציתי להגיד, זה שאני טסה עוד שבועיים לחמישה חודשים אם לא יותר. טיול של אחרי צבא לניו זילנד ואוסטרליה. קצת מפחיד, אבל יותר מזה אני ממש מתרגשת, אני טסה עם שתי חברות ממש טובות שלי מהצבא ואני יודעת שאיתן הטיול יהיה כיף אפילו יותר.

אז עומר, רק שתדע שאני זוכרת אותך, ושאתה איתי. והחדשות הן שיונתן השתחרר. כן כן.

ואני סקיפרית חח.

אתמול באה חיילת שלי לשעבר, אני כבר משוחררת, מאילת, ועוד שני חיילים שלי לשעבר, וישבנו כמו בימים הטובים. אז זה היה בבסיס על פיצה, ועכשיו זה בפאב על בירה. היה אז כיף, וגם עכשיו כיף.

האנשים שפוגשים בחיים, זה הכיף.

והחברות מהבית, לפעמים אני מרגישה שכאילו אני מזניחה אותן קצת בכתיבה פה, אבל זה רק בגלל שאני ממש אוהבת אותן והן הדבר הכי בסיסי וקבוע שיש לי וכשאני כותבת זה על דברים חדשים בדרך כלל.

בכל מקרה אני מרגישה שטוב לי.

אני טסה,

ומה אז? נחליט כבר. כיף כשאפשר להחליט, וגם קצת מלחיץ.

עומר, גם כשטוב לי אתה איתי. שתדע.