זהו, שבוע הבא אני בניו זילנד. יום שלישי הטיסה. יש כבר ביטוח יש הכל.

חן קיבלה ויזה, ומחר המסיבת פרידה שלי ושל רעות.

אנלא יודעת אבל מה לעשות. היא התקשרה ואמרה שהיא רוצה להתחיל איתנו את הטיול.

זאתמרת, שנהיה 4 במקום 3. 4 זה מספר בעייתי, כי זה יכול ליצור קבוצות.

אבל זה לא מה שמטריד אותי,

בהתחלה היינו 2, ואני הוספתי עוד אחת, אומנם זאת שעכשיו רוצה להצטרף מכירה גם את רעות אבל היא יותר קשורה אליי. מה שגורם לי להיות החוליה המקשרת בין כולם, מה שיכול לגרום לי להרבה כאב ראש ולבזבוז זמן על לקשר בין אנשים. עד שגרמתי לחן ורעות להרגיש בנוח וזה... וואי וואי.

אנלא יודעת מה לעשות. להגיד כן? להגיד לא? איך אני אגיד לא? אם זה היה הפוך אין מצב שהיא הייתה אומרת לי לא, או שאני טועה? אבל אם היא ביקשה זה רק בגלל שהיא קצת חוששת מההתחלה לדעתי, אין לה שום כוונה לטייל איתנו. ושלרגע לא יהיה פה בלבול אני מתה עליה, אבל לא מתאים לנו לטייל יותר מידי ביחד, וגם היא יודעת את זה. היא רק רוצה להרגיש ביטחון להתחלה כי היא באה לבד. הבעיה היא שאם היא תהיה איתנו, איך היא תמצא אנשים אחרים לטייל איתם? כאב ראש. אנלא יכולה להגיד לה לא, אני צריכה שהיא תגיד לי לא. אנלא יכולה לנטוש אותה. יש דברים שלא עושים.

אבל להגיד כן, זה לא תלוי רק בי, אני לא מטיילת לבד, יש איתי עוד שתיים שצריך להתחשב בהן גם. אני יודעת שאם הייתי בטוחה בעצמי, ואומרת כן גדול ומשוכנע, הייתי משכנעת אותן גם, אבל אני בעצמי לא מצליחה להחליט. כל מה שנותר לי לקוות זה שזה יסתדר.

מה שבטוח זה שבניו זילנד יהיה אדיר.

אני הולכת עם שתי חברות ממש טובות, ולא הייתי בוחרת באחרות. כי הן גם מתאימות לי, ואני להן, מבחינת הטיול והאופי שלנו. זה הולך להיות אדיר.

ואז אוסטרליה, עוד יותר אדיר.

ואז...

אז נצטרך לחשוב על משהו. כן.

לילה טוב.

שבוע טוב.

סופ"ש מגניב לכולם.

שתזכו לחגוג כמוני היום :)

זהו נרגעו לי קצת המחשבות שהפריעו לישון.