ואני מתכוונת באמת, באמת, להפסיק.

לא רק לשכנע את עצמי שהפסקתי.

נמאס לי מזה.

הרי נפרדנו לפני כל כך הרבה זמן.

וכבר גיליתי איזה חרא אתה כל כך הרבה פעמים מאז.

כל פעם זה רק התחזק. וגיליתי עוד משהו. ופגעת בי יותר.

ובכל זאת אתה לא יוצא לי מהלב.

אז כן, אני מודה שמהראש יצאת לי. כמעט לגמרי. אני לא חושבת עליך, לא מתעסקת בך, נמצאת ליד הבית שלך וזה לא מעניין אותי. יודעת שיצאת ובוחרת להתעלם מהעובדה.

אבל מהלב?

אתה לא משחרר.

זאת אומרת, אני לא משחררת.

ואחרי שחשבתי שהמשכתי הלאה.

והסתכלתי על אחרים

והתחלתי אפילו להרגיש דברים לאחרים.

ולדמיין את עצמי עם אחרים בלי לקבל מזה חלחלה.

ולחפש אופציות חדשות.

ולהיות פתוחה לאופציות חדשות.

זה עדין לא טוב. כי אף אחד לא כמוך.

אף אחד לא חרא מספיק. ואף אחד לא מבין אותי מספיק. ואף אחד, אבל אף אחד בעולם הזה- לא חושב כמוני. רק אתה.

לא החברים הכי טובים שלי, לא החברות הכי קרובות, לא האקסים, לא המשפחה. אף אחד. רק אתה.

היחיד שהמוח שלו פועל כמו המוח שלי.

היחיד שיש לו את אותם כישורים שיש לי. ומחשבות שיש לי. ורגשות שיש לי.

וזאת הדוגמה לאיך שנינו לקחנו את זה לכיוונים אחרים לגמרי... הפוכים אפילו.

אבל הבסיס הוא אותו בסיס.

ולאף אחד אחר אין את הבסיס הזה.

אני לא יודעת אם מתגעגעת זאת המילה.

אני לא יודעת עד כמה אתה חסר לי.

אני לא יודעת בכלל כמה הייתי רוצה להיות איתך עכשיו.

אני לא יודעת כלום.

חוץ מהעובדה שאני בחיים לא אמצא מישהו כמוך. ושמשום מה, למרות שנמאס לי ממך ומהסיפור הזה כל כך- אני עדין חושבת עליך.

ועדין צובט לי.

וכבר 3 ימים אני עוצרת את עצמי מלהתקשר אליך.

כי כן, פתאום חזר לי החשק. פתאום נזכרתי בשיחות שהיו לנו פעם... בחפירות אל תוך הלילה על הכל. עלי ועליך ועל החיים ועל מחשבות ועל שאלות ועל תהיות ועל הכל. כמה שהצחקת אותי, כמה שלמדתי ממך. כמה שהקשבתי לך בהערצה. כמה הערכתי את הדעה שלך. את מה שהיה לך להגיד ולייעץ.

ופתאום התגעגעתי לזה.

אבל אני יודעת שזה לא בריא לי.

אני יודעת שלדבר איתך יעשה לי רק רע בסופו של דבר.

אבל אני כן מתגעגעת לשיחות האלה.

וכן מעניין אותי לשמוע מה איתך עכשיו.

ואיך בצבא.

וואו, הצבא שלו. אני פשוט לא יודעת על זה כמעט כלום.

מעניין אותי לראות אם קרה לו משהו. אם הוא טיפה התבגר.

אם הוא חושב עלי מידי פעם.

אני מניחה שלא.

הרי אני יודעת מה יהיה... אני אשבר בסופו של דבר.

ואם מתישהו אני כן אתקשר והוא אשכרה יטרח לענות

זה בטח יגיע בסופו של דבר לזה שהוא יגיד לי שהוא רוצה להפגש איתי.

אבל הפעם אני לא אפול בפח.

הפעם אני לא אמשיך לפנטז.

הפעם אני אשמור על ההגיון.

אתה יודע מה? תן לי לתת לך עצה אחת. מכל הלב. לא בשבילי, ולא בשביל הבאות אחרי, אלא בשבילך. אל תבטיח דברים שאתה לא מסוגל לעמוד בהם.

אל תפזר הבטחות סתם.

אל תגיד דברים שאתה לא מתכוון אליהם.

אני יודעת שהמילים האלה יוצאות לך נורא בקלות. אבל אתה חייב לזכור שעומד פה בנאדם נוסף. שאתה פוגע פה ברגשות של אחרים.

אתה חייב להפסיק להסתכל על עצמך, ולהפסיק לפגוע באחרים. אתה חייב לזכור שאתה לא היחיד פה.

אתה חייב להפסיק לשחק בי.

כבר חצי שנה אתה לא מפסיק לשחק בי.

לשחק לי ברגשות.

מספיק. באמת מספיק.

הגיע הזמן למשהו חדש. משהו הרבה יותר טוב ממנו.