אני מעדיפה להתחמק משאלות נוקבות שכאלה

אני מריחה מבושם טוב שנדבק לשיער והעור שלי. הוא עוד ישאר כמה שעות עלי אבל יתפוגג אט אט.

ככה אני רואה את הקשרים הרופפים עם האנשים שראיתי היום. ממש נדיפים.

אז כן, כולנו ישבנו ביחד, צחקנו והתעדכנו אבל שום דבר לא השתנה באמת.

אותן הערות עוקצניות ואותם לחשושים ומבטים. לא התגעגעתי לזה בכלל.

עוברים על שנים של תמונות ואני נגעלת יותר ויותר, על מה שהיה ועל היחס היום עם הרבה מהם.

איך שהכל התגלגל, זה מדהים.

- מחברה טובה שלך (הבחורה היחידה שאני מכירה שקוראת כאן) לסוג של יריבות בגלל בחור מסכן אחד. לא זוכרת מה היה בדיוק וזה גם לא באמת מעניין, אבל מה שהיה-היה, כי עברנו את זה וסביר שלא נעבור דבר דומה שוב. אותו סיפור גם לגבי עוד חבר טוב, שהם היחידים אגב שאני בטוחה שאשמור איתם על קשר, בין אם זה כי החברה דומה לי והיא יכולה להבין למה אני לא מתקשרת כל יומיים ולהפך או אם זה סתם חבר שמודע לזה שהוא צריך להתקשר אלי כל הזמן.

- מחברים טובים לסתם חברים לסתם. התעלמות מוחלטת. למרות שאני מזיינת את השכל די הרבה על זה, כי באיזשהו מקום כן חבל, קל להשלים עם זה אחרי כל מה שקרה. אני סוג של מודה על זה שהכל התגלגל ככה, במיוחד במקרה הזה.

ובכל זאת הערב הזה היה מהנה. מעטים האנשים שם שממש לא היה אכפת לי אם לא הייתי רואה שוב. את הרוב המוחץ הייתי שמחה לראות פעם ב, לשבת עם עוד אנשים ולהתעדכן, וזה מה שהיה כיף. אנשים שהכרתי מכיתה ז', חלק מכיתה ה' וחלק קטן מהגן הם בכל זאת חלק משמעותי בחיים שלי ולא משנה מה יהיה טיב הקשר אני ארצה לדעת שטוב להם והם הסתדרו ב"חיים שאחרי".

אז למרות כל הסכסוכים והקנוניות, ההפרדה והעוקצנות זו היתה תקופה טובה שמשאירה גרורות אחריה לבנתיים, אולי לתמיד.

אחרי הכל, אולי אני לא רוצה שהריח יעלם.